אני אף פעם לא הייתי בדיכאון לפני זה, תמיד חשבתי שמדובר בלהיות עצוב, אך הדבר גרוע מכך, איבדתי הנאה ועניין כמעט בכל דבר שהתעניינתי בו פעם עקב העתיד האפרורי שמצפה לי.
אני לא טיפוס חברתי, אני אפילו לא חושב שיש אדם אחד שבאמת אוכל להגיד שהוא חבר אמיתי. אני לא מציק לאף אחד, ונהנה בחברת עצמי עם ספרים, נגינה וציור. אני מגמגם לעתים כשאני מדבר עם אנשים חדשים ולא מוכרים(אינני יודע איך הוצאתי קב"א 55...) בכל מקרה אני ממש לא מסוגל לדבר עם אנשים, לא עניין של לא רוצה אל פשוט לא מסוגל! אני מרגיש כאילו דוקרים אותי כל פעם שאני נאלץ לפתוח בשיחה. המחשבה על כך שאהיה בבסיס מחוץ לבית, גם אם לפרק זמן קצר גורמת לי חרדה ודיכאון, התיאבון שלי אבד לאחרונה וירדתי כ-5 קילו במשקל כתוצאה מכך... מחשבות קודרות עוברות לי בראש על בסיס קבוע ואינני יודע איך להמשיך... אני לא רוצה ליצור שום קשר עם אנשים ופשוט רוצה שיעזבו אותי לנפשי. אינני מעוניין להשמע אגואיסטי, אני בשמחה אתרום למדינה, אך אני מאמין שהתנדבות ושירות לאומי היא הדרך העדיפה בשבילי לעשות זאת, וכי הצבא יגרום לי צלקות בהמשך החיים, (אני לא רוצה שהטירונות והתנאים ישנו אותי), האם יש דרך לבקש מפסיכיאטר אזרחי שיבקש שהצבא יפטור אותי משירות? לא אכפת לי איך זה ישפיע על הדרך בה אנשים מסתכלים עליי בעתיד, אני פשוט רוצה לחיות חיים מאושרים ולתרום במדינה דרך התנדבות ודרכים אחרות מאשר שירות צבאי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025