מרגישה שהכישלונות שלי ישפיעו על העתיד שלי

טוב אז, אני וניסוח לא הכי הולכים ביחד, מתנצלת מראש על חוסר ההבנה הכנראה צפויה שתהיה כאן... בכל אופן, אני לא יודעת אם אני באמת מחפשת עצה, יותר מקום לפרוק בתקווה שלמישהי או מישהו יהיה רעיון שאולי יעזור לי (לא שאני מאמינה שזה אפשרי).
אז ככה- אני לא חושבת שאני שונה במיוחד מרוב בנות גילי, אותן בעיות טיפוסיות של מתבגרות, לימודים, עומס, לחץ וכו'...
אבל אני פשוט מרגישה שלמרות שאני מוקפת במלא בנות שעוברות כביכול אותו דבר כמוני, אין לי עם מי לדבר, מה שמוביל אותי לעוד בעיות בחיים שלי. לימודים- הם רק בעיה אחת מתוך מלא, אבל אני לא אחפור על כולן.
בכל מקרה, מיום ליום אני מאבדת תקווה שאני אי פעם אעבור בגרות, חוץ ממקצוע אחד שאני באמת טובה בו. אני מרגישה כשל בלימודים, מה שגורם לי להרגיש כושלת בכל דבר אחר. אני מרגישה שאין לי עתיד כי אני לא מסוגלת לעשות כלום. אני לא אצליח בלימודים, כנראה אצטרך לעשות השלמת בגרויות או מכינה ו... לא יודעת. אני כל כך מפחדת מהעתיד. בכללי, אני מאוד חרדתית ברמות קשות, קחו דוגמה- אני נכנסת לפניקה לפני מבחן ומתחילה להריץ בראש את סדר האירועים~ אני אכשל במבחן, ואז במתכונת, ואז בבגרות, לא תהיה לי תעודת בגרות, לא יקבלו אותי לעבודה, לא יהיה לי כסף, אני אגור ברחוב בתוך קרטון במקרה הטוב. תצחקו עליי, תקראו לי קיצונית, זה מה שאני מרגישה לפני כל מבחן. בזמן שכל החברות שלי בטוחות שאני סתם צוחקת, הן לא יודעות שאני באמת מרגישה שזה מה שיקרה. אני מנסה להישאר מציאותית ולהגיד לעצמי שאני לא אגור בקרטון, זה לא יקרה לי! אבל זה לא עוזר במיוחד...
ואז אני חושבת שככה או ככה, אני אשאר לבד, כי מי ירצה להיות עם מישהי כמוני? אף אחד לא ירצה אותי, אני לא אתחתן וכן הלאה... הבנתן/ הבנתם את הפואנטה, כן?
אני לא מנודה חברתית או משהו כזה (למרות שיש לי עבר כואב כזה, שדי רודף אותי) אבל אני תמיד מרגישה שאני עדיפות ב' אצל כולן. כשאני צריכה משהו, חברות שלי יתעלמו. כשאני מרשה לעצמי להתעלם מהן, אני יוצאת הרעה שלא בסדר. ואני מפחדת, מפחדת מהעתיד. אני מפחדת שהן יעזבו אותי ואני אשאר לבד. בסופו של דבר, בתוך הראש שלי, אני מסיימת לבד- לא יוצלחית שאף אחד לא אוהב. אני כותבת את זה עם ממש דמעות בעיניים...
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, מיום ליום אני מרגישה פחות מוטיבציה להשקיע בלימודים, כי אני מרגישה את הכישלון קרב. אני מרגישה שאין לי שום כישורים בכלל, גם לא יכולת ליצור קשרים חברתיים נורמליים (קשור לעבר הדחוי שלי).
בקיצור, חוץ מלחפור לכם, אין לי הרבה רעיונות. כבר הרבה זמן שאני רוצה לפרוק, אבל לא היה לי איפה, אז החלטתי פשוט לבוא למקום היחיד שאני מכירה שהוא כנראה אופציה בשבילי.
בטח כלום כאן לא מובן, ואין לכן/לכם מה לכתוב, אבל אני אעמיד פנים שיצורים על הפלנטה קראו את זה, אולי זה יעזור לי להרגיש טוב עם עצמי...