כן
היי לכולם,
אני עובדת עם קבוצת נוער במסגרת בלתי פורמלית המונה כ40 נערים (רובם מגיעים ממקומות פחות טובים) בגיל ההתבגרות כבר כמעט 3 שנים.
בשנה האחרונה היו לי חיכוכים רבים עם חלק מהילדים ואמרו לי כל מיני אמירות שפגעו בי מאוד והיחסים לא חזרו להיות כמו בעבר.
אמנם לא מדובר בכל הילדים ועם רובם יש לי מערכת יחסים מצויינת ומכבדת אבל החלק הקטן שהעביר עליי ביקורת גרם לי להיסגר רגשית ואני פחות נהנית להגיע ולעבוד איתם כי זה תמיד מהדהד לי בראש.
כמובן שמדובר בנוער שלא תמיד שולט באמירות שלו ויתכן שאני גם טיפה רגישה מדי לתפקיד שכזה ואני מודעת לכך.
החלטתי לעזוב את הקבוצה ולחפש עבודה אחרת והדילמה שלי היא- האם לספר לילדים את התחושות שלי ואת הסיבות שבגללן אני עוזבת?
מצד אחד לא הייתי רוצה שזה יהיה על מצפונם ושירגישו רע אבל מצד שני אני חושבת שזה שיעור חשוב לחיים ויעזור לחלקם להבין שאי אפשר ״לדרוך״ על אדם שעוזר לך ומתאמץ בשבילך כפי שקרה לא מעט פעמים בשנה האחרונה ואולי זה יגרום להם לשקול את התנהגותם ואמירותיהם לאדם שיגיע להחליף אותי בתפקיד.
מה לעשות? מה לומר להם? האם חשוב שידעו שזו תוצאה של דברים שעשו או לתת את התחושה שזה לא קשור אליהם?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025