עומד להתחתן וכבר חושש מגירושין

שלום לכולם,
אני מזהיר, קצת ארוך.
אני נמצא במערכת יחסים כבר כ-6 שנים עם בחורה שאני מאד אוהב ומתוכם גרים יחד כ-4.5 שנים.
היו לנו הרבה קשיים במהלך השנים האלה. הכרנו בזמן ששנינו היינו באוניברסיטה - אני בהתחלה שלי והיא לקראת סיום. היא נשארה לגור איתי בקרבת האוניברסיטה אחרי שהיא סיימה את הלימודים והתחילה לעבוד בזמן שאני עוד סטודנט. בתקופה ההיא היה מאד קשה כי רוב החברים שלי היו סטודנטים רווקים שגרו בקרבתנו ואילו רוב החברים שלה היו כבר אחרי הלימודים וגרו במרכז. כמו שאפשר להבין, לא היינו באותו מקום בחיים. היא הייתה חוזרת מהעבודה ואני עוד הייתי שקוע בלימודים וככה יצא שלא היה לנו מספיק זמן איכות ביחד. כשהיינו רוצים לצאת, אז היא התבאסה לצאת עם חברים שלי שם כי היינו כמעט כולם סטודנטים גברים. בתקופה ההיא היו לנו לא מעט ריבים, אבל תמיד השלמנו והתמודדנו כי האמנו שברגע שאסיים את הלימודים ונהיה באותו מקום בחיים, נעבור למרכז, קרוב גם לחברים שלה וגם לחברים שלי, נהיה באותו מקום בחיים והכל ישתפר.
לצערי, תמיד גם היה ביננו פער מיני גדול - אני מאד מיני ומלא תשוקה ופנטזיות והיא הרבה יותר עצורה ושמרנית. הפער הזה תמיד עורר אצלי ספקות לגבי המשך הקשר ביננו אבל האהבה הגדולה והחיבור הרגשי והרגעים המשמחים והכיפים שהיו לנו ביחד תמיד התגברו על הכל.
אחרי שסיימתי ללמוד עברנו לגור במרכז ובאמת הרבה דברים השתפרו. פתאום גרנו קרוב לכל החברים והיינו באותו מקום בחיים כי שנינו עובדים ובאמת צברנו כמות חוויות המשותפות רבות כזוג ורובן גם היו נהדרות. אך יחד עם זאת, בכל אותו הזמן, עדיין היו לנו ריבים חוזרים שקשורים להתנגשויות באופי שלנו וגם הפער המיני ביננו עדיין נשאר. הייתי איתה והיה לי מאד כיף אבל הרגשתי שאני רוצה וצריך יותר בקטע המיני.
לאט לאט מסביבנו כולם התחילו להתחתן ופתאום גם הלחץ התחיל להגיע אלינו. לפני כמה חודשים, התחלנו לדבר על זה באופן ממשי. היא הרגישה שהיא רוצה לדעת האם אני מוכן למחויבות הזו או שניפרד ונלך איש איש לדרכו.
באותה נקודה, הסברתי לה את כל החששות שלי ושיתפתי אותה בספקות שלי. כאב לה מאד אבל הסברתי לה שאלה חששות הגיוניים ושאם היא רוצה שנגיע למקום הזה של חתונה, אנחנו חייבים ללכת לטיפול זוגי כדי להתמודד עם הבעיות שלנו. לשמחתי היא ניאותה לכך והתחלנו טיפול זוגי. הרגשנו שהטיפול הזוגי מאד עוזר ופתאום הרבה דברים ושאלות קיבלו פרספקטיבה אחרת. הבנו שאנחנו לא רוצים לוותר אחד על השני. דיברנו על החששות והספקות והחלטנו ללכת על זה, להמשיך בטיפול ולהתמודד עם הכל.
אמרתי לעצמי שאני לא יכול לתת לספקות וחששות להוביל אותי ושאני צריך ללכת עם הלב. אז הצעתי לה להתחתן איתי והיא הסכימה. הייתה שמחה גדולה ואושר רב במשפחות והתחלנו לארגן הכל במרץ. מצאנו אולם, דיג'יי, צלמים וסגרנו כבר את רוב הדברים. ואז ככל שההכנות התקדמו הלחץ התחיל להשפיע. שוב ריבים גדולים וצעקות אחד על השני, שוב מחסור בסקס ואינטימיות ושוב כל השאלות והספקות צצים ועולים. היה לנו רגע משבר גדול ואמרתי לה שאני חושב לבטל הכל.
המחשבה הגדולה הזו באמת עברה לי בראש אבל האהבה הגדול והקירבה אליה, בנוסף לעוגמת הנפש, האכזבה של ההורים והחברים והפחד לאבד אותה הכריעו אותי. דיברנו על הכל, החלטנו לעשות סטופ לטירוף. להתמיד בטיפול זוגי אינטנסיבי וטיפול פרטני לכל אחד מאיתנו ובנוסף גם להתחיל טיפול מיני. אמרנו לעצמנו שאם נשקיע את הכל ונהיה מחויבים לזה, נצליח להתגבר על הכל כי ראינו כבר שהטיפול הזוגי באמת מסוגל לסייע לנו בבסיסו.
אחרי השיחות האלה החלטנו להמשיך עם הכל והחתונה הולכת ומתקרבת, אבל עמוק בלב, אני לא יכול שלא לחשוש שכל הדברים שקרו יחזרו שוב, ברגע שלחץ החיים יתהדק עלינו שוב.
שלא תבינו לא נכון - אני נרגש מאד לקראת החתונה ומחכה לה, אבל בתוכי מקנן החשש שבעוד שנה מהיום אני כבר אהיה גבר גרוש. אני לא מסוגל בכלל לחשוב כרגע על דירה וילדים.
אני יודע שזה קצת ארוך, אבל באמת מעניין אותי לדעת מה אנשים כאן חושבים. האם אלה חששות לגיטימיים או שיש פה מעבר לזה?