לא יודעת אם אני בזוגיות שמתאימה לי, איך אדע שזה זה? ואם לא, איך להיפרד?

אני בזוגיות כמעט חצי שנה, בהתחלה הכל היה טוב ויפה, פרפרים בבטן רצון להפגש, שבתות משותפות, אנחנו גרים רחוק אז זה פעם אצלי פעם אצלו. היינו משוחחים שעות בטלפון והכי פתוח שאפשר.
עם הזמן התחלתי לזהות אצלו דפוס התנהגות שאני פחות מתחברת אליו.
משערת לעצמי שזה מגיע מביטחון עצמי נמוך, אבל הוא טיפוס שנפגע מהר מאוד וההתגוננות שלו היא בהתקפה, הוא מאשים ואומר דברים פוגעים ולאחר מכן נאטם (הוא מסוגל להאטם ימים) הוא משאיר אותי עולה ויורדת ואי אפשר לגשת אליו, אני מוצאת את עצמי תמיד מפייסת אותו ומרגיעה אותו ואז הכל חוזר למצב הרגיל, אני מנסה להגיד לו בעדינות שהוא נרגע שככה לא מתנהגים ואי אפשר לנהל קשר שהוא מתהפך בשניות על כל דבר שלא נראה לו, או לא מוצא חן בעיניו, למרות שאני מסבירה לו שאני אוהבת אותו והוא חשוב לי הוא נרגע ואז באמת אני מרגישה שהוא קצת יותר מאופק אבל אחרי כמה זמן שוב נכנס למקום הזה.
אני מוצאת את עצמי מפחדת להעלות מולו דברים שאולי לא ישמעו לו טוב, או הוא יבין אותם לא נכון, אז אני מבליגה על הרבה דברים ושותקת, בשיחות טובות הוא אומר לי איך את רגועה ומכילה אותי אבל הוא לא יודע שלמעשה אני מרגישה שעוד שניה אני מתפוצצת ופגועה מדברים שזורק לי כשעצבני, אני אומרת לו אני לא אוהבת לריב ויש דברים שאני מעדיפה להבליג כדי לא ליצור ויכוח ועל דברים קריטיים אני אני אומרת. אזל זה לא באמת נכון אני פשוט אוגרת. אני לא מתמודדת טוב עם "התקפי הכעס/פגיעה" האלה שלו כי הוא מסוגל להגיד דברים ממש פוגעים. ומסוגל להגיד לי טוב אז בואי נסיים את זה,וא זה ממש גורם לי להשתנק/להחנק ואני שואלת למה? והוא עונה לי תשובה כמו ככה!!! ואז אחרי שאני מבינה שאין לו באמת סיבה אמיתית לפרידה הזאת אני אומרת לו אוקיי אני מכבדת את הבקשה שלך, ואז הוא מתהפך וכאילו חוזר בו, אני יודעת שאני צריכה באותו רגע להגיד לו אתה לא יכול ככה להתהפך בשניה אבל אני יודעת שזה יגרור לויכוח והיאטמות נוספת אז אני ממשיכה כאילו כלום.
הדפוס הזה שחוזר על עצמו ממש מפריע לי, ואני כבר לא יודעת אם זה מתאים לי, אני כן אוהבת אותו וטוב לנו ביחד אבל אני מרגישה חוסר ביטחון בקשר, שהוא כל הזמן מתהפך. מצד שני הוא אומר לי שרוצה שנעבור לגור ביחד ואני ממש מרגישה לא בטוחה בצעד הזה, ואני מפחדת שגם לא אוכל להרגיש בטוחה לעשות את הצעד הזה כשהוא מתהפך על כל מילה, וגם אמרתי לו שאני כרגע קצת מפחדת לעבור כי זה צעד גדול עבורי (כי אני אמורה לעבור לאיזור שלו) וגם על זה פעם התעצבן וניתק לי את הטלפון, ואמרתי הפעם אני לא אהיה המפייסת, והוא זה שיצר איתי קשר יום למחרת. אני יודעת שאני צריכה לפתוח את זה מולו ואני פותחת את זה מידי פעם אבל גם שם שוקלת מילים כי הוא יכול להפגע ואז אין עם מי לדבר. אני מרגישה במתח כל הזמן, בייחוד שהוא ממש נעול על המעבר דירה ואני דוחה את זה בכל מיני תירוצים. אני לא יודעת אם אני בקשר נכון והחילוקי דעות שלנו יהיו על דברים יותר מהותיים. אני חושבת שאני רוצה לסיים את הקשר הזה, אבל מצד שני אני לא יודעת אם בכלל אני מנוהלת מפחד, ואולי אני מפחדת בכלל מלהכנס לקשר רציני כזה (זה קשר רציני ראשון שלי), ואז כל דבר שעושה נראה לי יותר ממה שזה, אבל מה שבטוח שאני הולכת איתו על ביצים וזה לא נראה לי תקין.
דבר נוסף שאם בסופו של דבר אחליט להפרד ממנו אני לא יודעת איך בכלל להפרד, איך לגשת לזה כי הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע בו, מצד שני אני בכלל לא יודעת אם זה הצעד שאני רוצה לעשות....
אז אשמח לעצות גם איך אפשר להפרד בצורה יפה ובוגרת, בלי לפגוע.
אני ממש מבולבלת ולא יודעת מאיפה להתחיל, מה שאני יודעת שכל הבלבול הזה גורם לי להתרחק ממנו ואני נמצאת במתח תמידי וחושבת על זה כל הזמן, מריצה לי תסריטים לי בראש.

תודה