לעבור בית ספר? לקחת תרופות ולסיים עם הדיכי?

שבוע לפני תחילת השנה נודע להורים שלי שהעלו את מחירי הפנימיה ולכן נאלצתי לעבור לביה"ס עירוני. את השנה התחלתי באופטימיות בכיתה של המגמה ה"נחשבת" והיתה לי אפשרות להרחיב מגמה נוספת: או תיאטרון או כימיה, בחרתי בכימיה.

ניסיתי להשתלב אך לא הצלחתי, אני עומדת ליד הבנות מכיתתי בהפסקות ואין לי על מה לדבר איתם. הן מדברות על דברים שאני לא קשורה אליהם (כמו מדא ושנה שעברה) ואם לא, אז הן מדברות על סדרות ישראליות שאני לא מתעניינת בהם ועל איפור וטיפוח ואין לי נושאים משותפים איתן בכלל.

ביקשתי מההורים שלי להעביר אותי לפנימיה לפני חנוכה והם לא הסכימו, דיברתי עם היועצת של הביה"ס והיא אמרה לי לנסות ליזום איתן שיחות ואני לא מצליחה. ניסיתי אפילו לוותר על כימיה כי חשבתי שבתיאטרון אשיג חברים למרות שיש לי פחד במה רציני ואני תמיד מדברת בשקט (אם בכלל, אני מדברת רק כשיש לי מה לומר), בסופו של דבר חזרתי לכימיה כי תיאטרון לא בשבילי.

ההורים שלי אמרו לי שעכשיו יש לי יותר זמן חופשי ללמוד טוב ולהשקיע בתחביבים, בתחילת השנה זה עבד, הלכתי ללמוד גיטרה וקראטה, אך עם הזמן במקום שלפנות את הזמן הפנוי ללימודים התחלתי לפנות אותו לישיבה בפלאפון בלי לעשות דברים משמעותיים בחיים.

אני יודעת שאני צריכה ללמוד בעיקר כשאני מרחיבה 5 יח"ל בהמון מקצועות, אך אני לא מוכנה לזה נפשית. בכיתה לכולם יש חברים שאיתם הם מדברים וגם כשאני נעמדת ליד חבורה אין לי מה להגיד וזה מדכא אותי. אני בוכה בכל יום כשאני מגיעה הביתה ונכנסת לפלאפון ורואה איך ילדים מעלים לסטורי בילוים עם החברים ואני? לבד.

אני עומדת לקבל את הנכשל הראשון במתמטיקה בגלל שלא התכוננתי מספיק למבחן. בפסח לא הכנתי מטלות ועכשיו כולם מוטלים עלי ואין לי מוטיבציה להתחיל עם אף אחד מהם.

אני ניפגשת עם החברות מהפנימיה בחופשים כי הן גרות רחוק ומתכתבת קצת איתן והן ממש תומכות בי שאעבור עליהן לביה"ס חזרה. אני אהבתי את האווירה של ה24/7 ילדים בפנימיה והיה לי קל יותר להתרכז בה בתחביבים שלי. חסרה לי תקשורת עם ילדים בגילי ואני יודעת שאם אחזור אני אצטרך להשלים חומר וזה יהיה קשה עבורי כי זאת תיהיה כיתה י"א. האם לחזור לשם שנה הבאה ולהשלים בקיץ? אין לי כסף לפסיכולוג פרטי ואני לא יודעת איך אסיים את השנה. איך להחזיר את המוטיבציה ולהשיג חברים? מה עלי לעשות?