נשארתי לבד, פרצופים אמיתיים מתגלים, אין לי חברות... מה לעשות?

אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.. בבקשה תנסו לעקוב ולעזור, אני לא מוצאת דרך לצאת מזה.

עד לפני כמעט שנה הייתי בן אדם אחר, לפני שברון הלב הראשון שלי. מאז אני מרגישה ריקה מבפנים והתחלתי לצאת יותר עם בנים, רובם סתמיים..
אבל אם יש דבר אחד שאני יודעת שלא השתנה- זה היחס לחברות שלי. תמיד הייתי אחת שמשקיעה 200% בחברות שלה, תמיד שם ברגעים הקשים והשמחים וזה לא השתנה גם אחרי הפרידה, גם כשאני סבלתי יותר מכולם תמיד הייתי שם כדי לשמוע את מה שיש להם על הלב.

ועכשיו אני אדבר על חברות ספציפיות, נקרא להן א' וב'. א' וב' היו חברות "הכי טובות" עוד לפני שהתחברתי אליהן וכשאני באתי זה היה בתקופה לא טובה בניהן, ויצא שאני וא' התחברנו מאוד. הכרתי לה את החבר שלי בזמנו (אותו אחד ששבר לי את הלב), הכרתי לה את אחד החברים שלו ובזכותי הם ביחד. היינו מדברות על הכל, ייעצתי לה בפעמים הראשונות שהיא שכבה איתו, אני והאקס שלי היינו סוג של מגשרים בניהם כשהם היו רבים, this was our thing.. היינו חברים טובים יצאנו בזוגות, קיצר הבנתם את הקשר. ואחרי שאני והאקס נפרדנו, נהייתי בן אדם אחר. לא היה לי מישהו רציני שיכלתי לצאת איתם בזוגות ואולי בגלל זה התחיל קצת ריחוק.. בנוסף היא התחילה לחשוש שאני מקנאה בה, שאני רוצה את חבר שלה.. אולי בתת מודע היא גם חוששת שהוא זה שרוצה אותי (הוא בא אליי באמצע הלילה אחרי שאני והאקס נפרדנו וניסה להרגיע אותי, מיותר לציין שלא קרה בנינו כלום).. בכל מקרה מה שחשוב הוא שאני מעולם לא רציתי אותו ונראה לי שהוא לא אותי. אז בגלל שזה היה המצב הנחתי לזה ולא ניסיתי "להכחיש" כי לא היה מה להכחיש והנחתי שהיא תבין את זה בעצמה.

בנוסף, היא טוענת שממש השתנתי והסברתי לה שאני מבינה מאיפה זה נובע אבל מבחינת חברות לא השתנתי ושכל הזמן אני מנסה לשמור על קשר (כל זה קרה אחרי הלימודים, כולל הפרידה) ושהשתנתי רק מבחינת התדמית שלי בפני גברים (כי התחלתי לצאת עם כל אחד שרצה).. וגם על זה הבלגתי נתתי לה לחשוב מה שהיא רוצה וציפיתי שהיא תקבל אותי ככה כי זאת פשוט תקופה קשה.

אבל מה שלא הבנתי כל הזמן הזה, זה שב' (זוכרים אותה?) כנראה קינתה לנו בקשר ופה ושם הייתה מרעילה אותה לגביי.. התחילה להחדיר לה לראש שאני מנסה להתחרות בה, לחקות אותה.. ב' הייתה החברה שליוותה אותי לכל אורך המלשביות כי התגייסנו בתאריכים קרובים (אני האחרונה שהתגייסה) וכשהבנתי שהיא סכסכנית זה היה מאוחר מדי.
א' מדי פעם זרקה לי "ב' אמרה לי שאמרת ***" וכו'..
אבל מה שגרם לי להבין שאין לי חברות זה שא' פשוט הפסיקה לדבר איתי לכמה ימים, והיום כששאלתי אותה מה קרה ואחרי כמעט שעה שהתחננתי שתפתח את זה בפניי, היא אמרה שפשוט אין צורך, שהיא לא רוצה לדבר איתי יותר בחיים. ואז הבנתי שזה כבר לא ריב רגיל ושכאן זה באמת נגמר..
מסתבר שב' אמרה עליי שוב משהו, שאני מנסה להשוות את עצמי לא' וזה מה שכביכול היה מבחינתה "הקש ששבר את גב הגמל".. א' טענה שכבר תקופה אני משווה את עצמי אליה כשאני רוצה שנשקל (היינו מתאמנות ביחד אז לגיטימי), שאני מנסה לגרום לה להשמין כשאני מציעה לה ללכת לאכול (כי זה מה שחברות עושות), קיצר היא טוענת שזה הרבה דברים שגרמו לה להגיע להחלטה הזאת וזה נגמר. וכמו שאתם יכולים להבין ממה שכתבתי שום דבר ממה שעשיתי לא היה במכוון לעשות רע.

וזה פשוט מוטט אותי. לא יודעת איך הגענו למצב הזה, אבל היא כביכול הפכה להיות"מובילת" קבוצת החברים שלנו, והאמת שחוץ מב', כל שאר החברים בקבוצה הכרתי דרכה.. ככה שבאמת נשארתי בלי אף אחד.

ובצבא? אני גם מרגישה לבד.. אני מתחברת לילדה פה ילדה שם אבל אין לי קבוצה של חברות ולא יצא לי להפגש איתם מחוץ לצבא, וחלק כן יצאו ונפגשו ולא הוזמנתי... אני לא יודעת איך ליזום ועד שכבר היה לי ביטחון לדבר עם בנות בצורה חופשית, המקרה שסיפרתי כאן ממש הוריד אותי לתחתית.. אני עוד מעט מסיימת את הטירונות ממש עוד ימים אחדים ואני כן רוצה שיהיו לי חברות טובות משם ולא יודעת מה לעשות..

אני מפחדת להשאר לבד..
עם ניתוק הקשר עם א' וב' אני אשלים, עם כל הקושי אני גם הרגשתי ריחוק ואולי זה יהיה קל יותר בזכות זה.. אבל מצד שני הן היחידות שיודעות מה עברתי עם האקס, הן היחידות שיודעות על הקשיים שלי במשפחה.. ואני מפחדת שעם החברות מהצבא לא יהיה לי קשר כזה ולא אצליח להוציא את הקשר הזה מהצבא אל החיים האמיתיים.

מה לעשות?
סליחה מכל הלב על האורך של השאלה אני ממש לפני שעה גיליתי שאין לי חברות וזאת פשוט פריקה של משהו שישב לי הרבה זמן על הלב.