התאהבתי בה, אבל היא לא בעניין - להישאר ידידים?

שאלה ראשונה שלי באתר, אז תשתדלו לענות בצורה עניינית ומכבדת - אם אפשר, תודה.
לא פשוט לי גם ככה ואני ממש מבולבל.
הכרתי מישהי דרך האינטרנט, באתר להכרויות, מהרגע הראשון הייתה כימיה טובה וזה הרגיש כאילו יכול להתפתח בינינו משהו בהמשך.
בהתכתבויות הראשונות בינינו ולאחר מכן גם בשיחות בטלפון היא הביעה בי עניין מהצד שלה, וציינה שהחיבור שלנו לא טבעי בכלל ושזה לא קורה לה בקלות עם כל אחד וכולי.
הרגשתי שאנחנו מתקרבים, צחקנו מלא ביחד וסיפרתי לה המון על החיים שלי וגם היא סיפרה לי על שלה.
הנקודה הייתה שהיא במקור גרה במרכז, כמוני, מרחק 20-30 דק' נסיעה מהבית שלי, אבל היא נמצאת רוב הזמן באיזור אחר של הארץ, גרה ועובדת שם.
מגיעה הביתה להורים רק בסופי שבוע אחת לחודש כזה.
כששאלתי אותה לגבי זוגיות ואם היא מעוניינת בזוגיות כעת, אז היא אמרה משהו מאוד מעורפל. כאילו יש לה הרבה אפשרויות והצעות, אבל היא לא באמת יודעת אם היא פנויה רגשית לזה כרגע.
כיבדתי את דבריה ונשארנו ידידים והעומק והקרבה נשאר כמו שהיה.
קרה שלפני שבוע היא חזרה הביתה לכמה ימים וקבענו להיפגש.
נפגשנו והיה ממש נחמד, הרגשתי שהלך לא רע בכלל.. כאילו זרם ממש והיא צחקה ואני צחקתי, והייתה שיחה עמוקה מאוד.
יש לציין שאני בחור די ביישן, וזה לא מובן לי מאליו שהייתי די פתוח איתה ובזרימה ובאווירה חיובית, כך שחזרתי באנדרנלין הביתה והייתי מאוד מבסוט.
אחרי המפגש, עשיתי טעות ושאלתי אותה מה דעתה על המפגש (כידידה), סתם כי רציתי להבין ממנה אם אולי זה גרם לה לשנות דעה לגבי זוגיות או משהו.
ואז היא קצת נתנה לי על הראש בביקורת שלא הייתה לי הכי נעימה, דברים שכאילו עשיתי לא טוב. התבאסתי כזה, אבל לא עשיתי צעד קיצוני בעקבות הדברים שלה.
מאז קצת השתנתה הדינמיקה לאורך השבוע האחרון, וכשניסיתי לדבר איתה על זה כדי להוריד את המתח, אז זה עוד יותר הרחיק בינינו.
הנקודה היא שברור לי שפיתחתי רגש כלפיה, וגם ברור לי (כי אמרה כמה פעמים במעורפל, ולפני כמה ימים באופן די ישיר) - שהיא לא בעניין שלי מעבר לידידות, אבל שהיא כן מאוד רוצה שאהיה ידיד שלה.

אני לא טוב בידידויות, לא הצלחתי בעבר להישאר ידיד של בנות, זה לא טבעי לי כ"כ. בא מרקע דתי ולפני כמה שנים יצאתי מהעולם הדתי, אז לא גדלתי בחברת בנות.
משהו מהמקום הזה כאילו יצר לי איזה תפיסה מקובעת שבנות זה או לקשר רציני או שלא יעבוד בכלל. אני יודע שמה שכתבתי עכשיו די בעייתי ופרימיטיבי.

אני מנסה להשתחרר מזה, אבל עובדתית בכל השנים האחרונות, כל סיטואציה שהייתה לי עם בחורה - אם זה לא עבד, לא הצלחתי להכיל את זה. לכן גם קשה לשנות את התפיסה, כי המוח כאילו קולט שוואלה באמת זה לא מסתדר לי כל עולם הידידות.
בבקשה אל תשפטו אותי, ותחשבו איך הייתם מרגישים להמשיך קשר עם אדם שלא רוצה אתכם ומנמק גם למה בפנים שלכם. זה ממש כואב ולא פשוט.
מה גם שנמאס לי שעם כל הבנות זה מגיע גג עד שלב הידידות, ותו לא. שאתה פותח את הלב, ומשקיע, ומנסה באמת להכיר ולהכיל ואז מגיעה הנקודה של "אתה חמוד מאוד, אבל זה לא מתאים".

הבטחתי לעצמי שעם הידידה החדשה הזו, שלא רוצה אותי כבן זוג, אני שובר את המעגל הזה של הילדות.
שאיתה כאילו אני אלמד איך להיות באמת ידיד של מישהי, ושזה אפשרי גם להמשיך קשר עם מי שאומרת לך "לא" בהיבט הזוגי.
ומצד שני כל יום אנחנו יותר מתרחקים. היא לא מבינה אותי, אני לא מבין אותה. כבר אין שיחות עומק. יש בעיקר בדיחות מטופשות שכבר לא ממש מצחיקות, ועוקצנויות הדדיות. ולא נעים או כיף לי ככה יותר.

אני לא יודע מה כדאי לעשות. לחתוך איתה את הקשר? להמשיך?
ניסיתי להגיד לה מקודם על הבלבול הזה, אבל הרגשתי שהיא לא תבין אותי ותיפגע, אז נמנעתי. אני לא רוצה לפגוע בה, גם אם נישאר ידידים וגם אם לא.
היא בן אדם שנכנס לי ללב.

סליחה על האורך,
באתי לקבל ייעוץ מה כדאי לי לעשות. לשמור על הקשר בכל מחיר, או שזה לא שווה את זה ולחתוך? ואם לחתוך, באיזו צורה?

תודה מראש,
"סתם אחד".