לקראת כמה שינויים... מתחיל לערער אם בכלל זה יעזור לי, האם לעזוב הכל ולהתבטל?

אני אפרט את הכתוב לא בצורה כרונולוגית.. תוך כדי תבינו את המצב..

אוטוטו אני מתחיל חוזה שכירות, ומסיים שנת עבודה ראשונה. אז ככה.. אני הולך לשכור לבד.. כנראה שבת זוג היום זה מצרך דיי נדיר. עוד מבחינה כלכלית פחות יש בעיה.. הבעיה האם בכלל זה יוביל לדברים שאני מאחל לעצמי? אני אסביר.. אוטוטו אני סוגר שנת עבודה ראשונה.. למרות שאני כבר חטייאר בן 28.. זאת פעם ראשונה שאני באותו מקום שנה. האמנתי שעם מקום העבודה זה יעזור לי בעניין הזוגי.. בפועל דווקא כשלא עבדתי יצאתי עם בחורות עם חלק עשיתי יותר עם חלק פחות.. אבל לפחות לא הייתי כבר שנה וחצי ללא כלום ); . עכשיו.. אני נכה, מקבל קצבת נכות ולא ניתן לראות זאת עליי.. אך עדיין בעיר שלי כבר כולם יודעים.. וכשאני מנסה להכיר מישהיא השאיפה שלי היא לא להסתיר את זה הרבה זמן.. כמובן לא בדייט ראשון וגם לא שלישי.. אבל אני לא מעוניין בשום פנים שזאת שאני אצא איתה אני אצטרך להתבייש ממנה. בכל אופן יש לי תפקיד נורא זוטר בחברה בה אני במשרה חלקית.. אבל יחד עם הקיצבה ושאר ההטבות.. אני סוגר בחודש 7,500 פלוס מינוס.. שזה עוד מבחינתי נחמד. הבעיה היא שהתפקיד הוא לא "נחשב" לכן מעגל האפשרויות שלי הולך ומצטמצם. לצורך העניין.. אין לי בעיה לצאת עם מקבלת קצבה אבל שמתפקדת כמוני.. גם התקופה שבה הלך לי יחסית עם בחורות (יחסית בשבילי) הן לא היו בחורות נחשקות יותר מידיי.. אבל עדיף על כלום. מאז שאני עובד.. התיאבון גדל השאיפות גדלות.. אתה נחשף לאנשים אחרים.. ואז הבנתי אפילו עוד יותר עד כמה אני במקום גרוע בחיים שלי. באיזשהו מקום אני מתגעגע לבטלה.. שרק הייתי יוצא בסופ"ש ולא היה נאכל לי הלב כל השבוע. עכשיו בעניין השכירות.. אני חושב.. אולי בכלל זה לא יתרום לי בכלל? מה הטעם? בסופו של דבר.. סקס זה בין הדברים המשמעותיים בחיים.. אם פעם הייתי נתקע אחרי חודשים של קשר, זה הפך לדייט ראשון, והיום גם לקבוע דייט אני לא מצליח. אני בטוח שאני משדר לחץ כשאני מתכתב וזה לא הכי מושך.. אבל אחרי שהתכתבתי עם מישהיא שבועיים ובסוף לא נפגשנו.. החלטתי עד כאן.. מבחינתי להתכתב עם מישהיא זאת אנרגיה שאני משקיע שלא בטוח שתהיה לה תמורה. בכנות אני אגיד.. בא לי להיפגש עם מישהיא קודם כל לשכב להירגע ואז להתחיל לפתח את הקשר. מסיבות פיזיות יש לי חסרונות במראה החיצוני.. והיום כשהנשים בישראל בעמדת כוח שלא היה בה מאז 70 שנות הקמת המדינה.. אין לי פשוט סיכוי זה קרה אבוד. בעבודה באמת אנשים מקסימים ונפלאים.. אבל לא בא לי להתבזבז אם לא יוחלף לי תפקיד. בפועל אני לא צובר ניסיון תעסוקתי ונשאר בתחום העבודות הפשוטות ביותר אם אעזוב באותו התפקיד עכשיו. מצד שני מתחיל לשלם שכירות בשביל שיהיה לי יותר שקט לאונן? אם אני לבד ואם אני לא אכיר.. מה עשיתי בזה? האמת היא שבבית לא נוח.. אבל אני על הזין שלי.. למדתי שגם אצל בני המשפחה כל אחד חי את עצמו.. מצידי שיסבלו מהשהייה לי כאן. ההתלבטות העיקרית שלי היא כזו.. האם כדאי לי לבטל את חוזה השכירות להתפטר ולהירגע הקיץ הזה אחרי שנה לא פשוטה? או האם לנסות שדברים יקרו לפחות עד תחילת 2019 ואז לבדוק אפשרויות? לשם המחשה.. ממקבלי קצבת נכות כללית רק 21% עובדים, ומתוכם 75% לא מסיימים את השנה הראשונה בעבודתם. מי שגאון ומציע לי ללמוד משהו... אין לא מסוגל עברתי כמה זעזועים גדולים שזה פשוט לא אפשרי בשבילי.. זה באמת מעצבן שכל פעם אומרים לי את זה.. אם הייתי מסוגל זה היה הדבר הראשון שהייתי עושה.. בקיצור מתלבט בעיקר מרגיש שאני כבר יודע מה יהיה.. בכל אופן אם עוד חצי שנה או שנה אני באותו מקום חלילה.. על הזין שלי מתחיל קצת להנות ולטייל בעולם... כן אני פסימי כי זה מה שחוויתי.. סליחה