אז שלום לכולם,
אני כבר בכיתה ז...מאז שעברתי מהיסודי לחטיבה התחילו לעבור עלי תקופות קשות מאוד...דיכאון, בכי וחוסר שינה. גם לפעמים אני מרגישה שאין תקווה בעולם הזה...ושהכל שחור. יש לי הורים טובים...קונים לי כל מה שארצה אך כמו לכל ההורים יש להם גם שריטות רציניות.
אני בבית ספר ממלכתי בכיתה למחוננים.
התחיל ליהיות לי מאוד קשה..גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית. הציונים שלי לא היו גבוהים במיוחד...אני ממש לא רגילה לזה. הסביבה בה הייתי נמצאת הייתה גורמת לי להרגיש נחותה וסתומה.
להורים שלי...במיוחד לאמא שלי חשובים מאוד הציונים... היא לא מקבלת ציון מתחת ל90.. בניגוד לאבא שלי שמצידו אני אקבל 20 והוא יגיד: לא נורא תשתפרי.
עכשיו מה אני עושה אם ציונים 70- כשאמא שלי שואפת ל90? .
אני חושבת כבר איך לקבור את עצמי...
וחוץ מזה..יש ילדים ש"מחפשים אותי" כל הזמן...מחפשים על מה אפשר לרדת עלי...ואיך לעקוץ אותי.
אין לי חברות בכיתה....טוב טכנית יש לי אבל הן לא חברות אמיתיות..וחבל שקלטתי את זה רק עכשיו.
זה מעצבן אותי שאין לי על מי לסמוך..אין לי למי לספר את כל מה שיושב לי על הלב.
על ההורים שלי אני סומכת אבל במינון מסויים.
בקיצור...נכון לעכשיו..אני לא רוצה לראות אנשים..פשוט נמאס לי.
מישהו שיודע מה לעשות במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025