מתגעגעת למשפחה שלי, לא מפסיקה לבכות

שלום לכם,

אני מייעצת כאן באתר, אך מטעם פרטיות אעדיף לא לחשוף מי אני.
כמובן שאני נהנית מהתשובות של כולכם ולכן מרגישה בטוחה לפרוק כאן.

אני בת 19, בת יחידה לשני הורים מדהימים, שנותנים הכל למשפחה ולמען האחדות שלה.
הבעיה היא כזאת, לאבא שלי יש אח אחד, שלו יש שני ילדים, בן ובת.
הבת גדולה ממני ב-18 שנה, היא אמורה להיות כמו אחותי הגדולה, כי כשהייתי קטנה, המשפחות היו יותר קרובות, אני ממש נחשבת קטנה ביחס לבני הדודים שלי.
כולם בני 25 ומעלה ורק אחת בת 12, אבל זה לא קשור.

בכל מקרה, היא מתחתנת בקרוב, אני מאוד שמחה בשבילה אך גם כועסת,
היא לא יצרה איתנו קשר וגם לא עם אבא שלי במשך הרבה מאוד זמן.
והאמת? שלא הזיז לי.
אבל אני מרגישה שמנצלים אותנו, כשקוראים לנו אך ורק בשביל הצ'ק. למרות שהוא מאוד אוהב את אחייניתו.

אני מרגישה שהמשפחה שלי מתפרקת לי בין הידיים,
אני פשוט מוצאת את עצמי בוכה, כי גם מהצד של אמא שלי יש בעיות
אח אחד שלה, המצב הכלכלי בבית לא טוב וזה משרה אווירה לא טובה על המשפחה כולה.
אחותה בקשר מצוין איתנו, אבל אבא שלי לא יכול לסבול את אחת הבנות שלה, כי היא קמצנית וזה בא לידי ביטוי שזה פוגע במשפחה, אבל אני לא אפרט כאן.
ומה שיוצא שגם אותה אני לא רואה. והיא הייתה בשבילי כמו אחות גדולה, הייתה לי תקופה נוראית בגיל 12 והיא עזרה לי מאוד, היא גרה איתנו במשך 3 חודשים כשחזרה מחו''ל ועזרה לי המון.
וכיום? אני לא רואה אותה במשך חודשים.

יש לי עוד המון דברים לכתוב על המשפחה אבל זה לא יגמר.
אני אוהבת את כולם ולפעמים אבא שלי בגלל האגו שלו מרחיק אותנו מהם ואמא שלי?
לא תעשה שום דבר בלי אישור של אבא שלי, מה שעוד יותר מרתיח אותי. דיי כבר! תעמדי על שלך. אין לך זכות דיבור? אני היחידה שמנהלת איתו את הוויכוחים. אבל זה שאחיינית שלו מנצלת אותו זה בסדר, למה? כי זה הצד שלו אז זה נסלח.

אני מתמוטטת נפשית, כי אני מתגעגעת לחום של המשפחה שלי.
אני לא יודעת אם זה בגלל היותי בת יחידה, אני תמיד מחפשת את האח או האחות הגדולה שמאוד חסרים לי. אני כן אוהבת להיות בת יחידה, כן קיבלתי פינוקים, הכל באמת! ההורים שלי גם מקשיבים לי ועוזרים לי, תומכים בי.
אבל לפעמים בא לי מישהי בגילי שתדבר איתי על הכל.
ובתכל'ס? אין דבר כזה חברות. זה לא מרגיש נכון לפרוק שם.
והמשפחה שלי, טוב נו...זה לא בדיוק הפתרון.
כואב לי שאני לא רואה את הבני דודים הקטנים שלי, אני כל כך מתגעגעת אליהם שזה באמת כואב לי.

מה אני יכולה לעשות? האם כדי לדבר עם בת דודי? כדאי לפתוח איתה הכל לפני החתונה?
כי כן, אי אפשר להסתיר את זה שאני כועסת ומרגישה שמנצלים את המשפחה בשבילי הצ'ק וזה לא סתם צ'ק כן? אם אתם מבינים.
אני רוצה לפתוח איתה הכל, אבל הקטע שהראש שלה בחתונה ואני לא רוצה להפריע אבל מצד שני, אני לא רוצה לצאת פראיירית ואם ההורים שלי לא יעמדו על שהם, אז אני אעשה זאת. המשפחה יודעת מי אני ואני אחת שלא סותמת את הפה, לא בקטע של לפגוע כן?

ובבקשה רק אל תגידו לי לא להתערב, כי אני חושבת שגיל 19 כן יכול להביע דעה וכן לשתף ולנסות לעזור בקירוב המשפחות.

סליחה על הבלבול שגרמתי לכם, זה אך ורק מסערת רגשות.

תודה על העזרה :)