אמא שלי מעכבת את ההתפתחות שלי בחיים, איך אני יוצא מהפלונטר איתה?

היי לכולם,
קצת ארוך ואולי מסובך אבל אשמח אם תוכלו להבין.
אני גר עם אמי ועם אחי ואחותי . ילדותי לא הייתה קלה ,וגם בעשר הדנים האחרונות עברתי לא מעט משברים אישיים וחברתיים שכללו הרבה חרדות וירידות חדות בביטחון העצמי .
העניין הוא שאני יודע שאני חייב לעוף מהבית ,אבל זה לא מספיק . ההרגשה שלי עדיין לא תשתפר כל עוד אני לא אלך בדרך שלי. מה הכוונה ? היום אני עובד בתור פקיד קבלה במלון. לפני זה שייהיתי מובטל ,היא לא נתנה לי את השקט הנפשי שלי למצוא עבודה ,וכל פעם הייתה נכנסת לחדר ועושה פרצופים,ושואלת נו מה מצאת משהו , ואני היייתי מנסה לא להתרגש , אבל בגלל שאני כל כך חרד הייתי ממש נלחם עם זה ובגלל שהיא מכירה אותי עדיין הייתה חייבת לזרוק הערה והולכת שזה בכלל היה מכעיס אותי
כי לא הצלחתי בעצם להראות שאני לא מתרגש ממנה. מה שגם, הוא שאמי הייתה לאורך של השנים מאוד ביקורתית כלפיי עם המון אשמה.
לאחר חיפושים מצאתי עבודה במלון. לאחר שסגרו אותו ופטרו את כולם פתחו אותו שוב, גם לפני שפתחו אותו שוב , שוב היא הייתה באה עם הביקורות שלה.
ואני כל הזמן עושה את הטעות ומתייעץ איתה. אז גם התייעצתי איתה ואמרה שכדאי לחזור למלון.
בגלל שהיא כל כך ביקורתית כלפיי , זה כאילו אני מרגיש שכדי להתמודד באמת אני צריך להתפטר בלי לפחד מהאשמות שלה כדי שאוכל לבחור בדרכי שלי מחדש בצורה עצמאית . אבל העניין הוא שהיא לא נותנת לי את ההרגשה הזאת כמו שאז אמרתי לפני ,יש לה את הדרכים לגרום לי אשם ,ואז ברור שסופו של דבר זו בחירה שלי אם איזה עבודה שאני אמצא ,ועדיין ירגיש מתוסכל וממורמר. גם אמצא עכשיו נגיד עבודה בתל אביב , עדיין אולי ארגיש מתוסכל ,כי לא התמודדתי והייתי עצמאי בחירה שלי.
אם פעם רחמתי עליה היום מרוב תסכול אני מאוד כועס .
אני לא בא להאשים אותה . ואני פשוט מתבייש ומתוסכל במצב שבו אני נמצא בו היום.

אני אקדמאי , נראה באמת מצויין היתי לוחם אני מת לטרוף את החיים ,חושב לעבור לתל אביב ,אני מרגיש שיש פער כל כך גדול שנאשים בגילי כבר עשו ואני עדיין לא מיצתי כלום, זה כל כך מתסכל.
אני יודע שברגע שאני יהיה עצמאי ,יהיה לי כל כך הרבה ביטחון עצמי שהוא חבוי בי בפנים אני פשוט יודע את זה. כי עברתי והשגתי הרבה דברים בחיים שלי.

העניין הוא שאני לא יודע להתמודד עם הסיטואציה שקשורה לאמי.