אבא שלי מעניש אותי הרבה איך לגרום לו להבין שאני מתבגרת?

אני ממש ממש לא יודעת מה לעשות, והכל מתסכל אותי !!
קצת רקע למצב- אנחנו שני אחים בבית, אני הבכורה ואח שלי בן 9.
סיימתי עכשיו כיתב ט.
מבחינת לימודים תמיד הייתי תלמידה טובה, בהקבצות הכי גבוהות, משתתפת בתכניות של מחוננים, לא עושה בעיות. גם מבחינה חברתית תמיד הייתי מובילה ומעלה את הסביבה שלי למעלה ותמיד מוקפץ בחברים איכותיים.
בערך מאמצע כיתה ז הכל התחיל להשתנות לרעה.
קודם כל מבחינת הלימודים, בהתחלה אלה היו רק בעיות התנהגות ולאט לאט גם קשיים ממשיים במבחנים ובחומר הלימוד עצמו. בכל זאת החזקתי את עצמי ברמות הגבוהות עד עכשיו אבל בשנה הבאה ארד רמה במתמטיקה.
מבחינה חברתית, בכיתה ז התרחקתי מהחברים שהיו לי ביסודי והתחברתי לילדים שההורים שלי טוענים שמשפיעים עליי לרעה ושזה לא הסביבה שמתאימה לי כי אני נפגעת המון וגם עושה דברים שלא הולמים אותי לטענתם.
בכיתה ח היה לי חבר רציני פעם ראשונה ועשיתי שטויות, מאז אני משקרת המון המון להורים שלי על המון דברים. זה נובע מתוך פחד לשתף ושיכעסו. אמא שלי יותר מכילה ומקבלת מאבא שלי ובכל זאת אני לא מרגישה בנוח.
אבא שלי מאוד מאוכזב ממני כבר הרבה זמן.. בעיקר מההתדרדרות בלימודים. כשהיה לי חבר הוא לא קיבל את זה והיינו במריבות תמידיות במשך כחצי שנה. הוא חשב שאני צעירה מדי בשביל זה. בכל מקרה, הוא מעניש אותי המון. לוקח לי את הטלפון (יש לנו הסכם לגבי שעות שימוש שלי בטלפון. אני לא אוהבת או מסכימה עם זה אבל זה מה יש, וכשאני מפרה אותו אפילו בקצת הוא לוקח לי את הטלפון), לא מסכים להיפגש עם חברים ועוד כל מיני עונשים כאילו אני תינוקת. בלי קשר לעונשים הוא תמיד קובע לי שעת חזרה הביתה מוקדמת יותר משל כולם , לא מסכים לי אינסטגרם וסנאפצאט או כל רשת חברתית אחרת.
מאוד קשה לי להתמודד עם המציאות הזו ואני מרגישה שהוא לא מבין או מרחם עליי. הוא חושב שאני ילדה קטנה.. בעיקר קשה לי כשהוא מחרים את הטלפון שלי. זה גורם לי להרגיש אאוטסיידרית אני באמת כותבת בדמעות כי אני לא יודעת איך לשנות את זה.
אניניודעת שאחד הפתרונות זה לעמוד בכל הציפיות והדרישות שלו אבל אני לא בטוחה שזה אפשרי. וחוץ מזה אני חושבת שהוא מגזים בעונשים שלו.
בבקשה בבקשה תעזרו לי ואל תגידו לי ללכת לטיפול פסיכולוגי ביחד כי הוא לא מוכן !!!
אני חייבת חייבת חייבת עזרהההה