חרדה מלאבד שפיות שלא עוברת

בשנתיים האחרונות אני עובר תקופה לא פשוטה, הכל התחיל בזה שקראתי משהו שהשפיע עליי, בתוך דקה אחת מהחרדה והלחץ התחלתי להקיא, זה היה קשור למשהו שקשור למציאות וכנראה אני אחד שמאמין נורא מהר למה שאני קורא, בקיצור זה גילה לי על עצמי גם דברים, אבל מה שקרה זה שישבתי בבית אחריי זה 2 חודשים בספה ולא יכולתי לזוז, חשבתי שכל מה שאני רואה זה פרי דמיוני, אמא, אבא, הבית החברים..בקיצור הכל...השתבשה דעתי, אבל בתוך תוכי לא האמנתי לזה, נלחמתי בזה חזק כדי לא להשתגע, הרגשתי שבקלות אני יכול לאבד את השפיות אם דקה אחת אני לא אהיה מרוכז ויאמר לעצמי שזה שטויות, פחדתי שדקה אחת של אי ריכוז אני אכנס שוב ללופ העצבני של החרדות, וזה מסוג החרדות שאתה ממש מפחד להשתגע, אתה ממה מרגיש שזה בדלת. בקיצור אני חושב על זה שוב ומנסה להבין האם יש מצב שזה היה התקף פסיכוטי? לא דמיינתי שוב דבר ולא הזיתי כלום, אבל הייתה לי מחשבה אחת שממש השתלטה חזק במשך 2 חודשים ופשוט הכניסה אותי לחרדה מטורפת וגרמה לי לאבד איזושהי אחיזה במציאות..היא כל הזמן גרמה לי להרגיש שאני מדמיין הכל.
וכל זה בא ממשהו שקראתי באינטרנט שקשור לזה, זה היה קשור לתחום הקבלה (זוהר )
בקיצור עדיין מדי פעם מרגיש לי שהמציאות מחוצה לי לא כל כך אמיתית..לפעמים כמו משחק מחשב או סרט כזה, זה עובר...אבל הבעיה היא שכל הזמן המחשבה הזאת מקפצת לה שוב, וכל פעם שהיא קופצת אני נכנס לחרדה קלה, אני מפחד שאולי אני בדרך למחלת נפש, מפחד שיום אחד אני באמת יתחיל להאמין לזה, כי כל כך קשה להילחם במחשבה הזאת עד כדי כך שהיא מכניסה אותי לחרדות..בקיצור גם חבר שלי דיבר איתי לא מזמן על היפנוזה ושהוא מבין בזה, חזרתי הביתה והתחילה לי מחשבה שאולי הוא עשה עלי היפנוזה ודברים כאלה והתחלתי אשכרה להילחץ...זה מרגיש לי כל כך דפוק שאני נכנס ממחשבות כאלה לחרדות למרות שבתוך תוכי אני לא מאמין להם אבל קשה לי להילחם בזה, אני בדרכ מתחיל לשחק בפלא או במחשב לנסות להירגע וזה ברוב הפעמים מצליח.

מה דעתכם על זה? האם משהוא חווה דברים כמוני? האם זה נשמע כמו סיפטומים של מחלת נפש? פעם סיפרתי את זה לפסיכיאטר והוא אמר שאני סובל מחרדה קלה. אבל האבחון הזה תמיד מרגיש לי לא נכון, מתקשה להאמין לו, וזה כי המחשבות האלה הזויות ועוד יותר הזוי שאני נכנס מהם לחרדה..אני גם לא מצליח להעלים אותם, זה תוקף אותי כל פעם מחדש..אני מתקשה לעבוד בגללם, כל הזמן אני שופט את עצמי, אין לי חברה, בקיצור אני לא מצליח להיות יציב..לפעמים המחשבה שהכל חלום תוקפת אותי שאני חושב על לעשות עם עצמי משהו, ואז כל האנרגיות יורדות לי ובא לי רק לשבת בבית ולישון, וזה באמת מה שאני עושה, יושב בבית כל היום, לא עובד, בחובות לבנק, לא לומד, ובסופשים יוצא עם חברים מהשקל שאין לי...כמו מה זה נשמע לכם?