זה נורמלי שאני רוצה להישאר בבית עוד קצת כדי לחסוך כסף ולא ללכת להשכיר דירה?

היי, אני בת 22, ההורים שלי גרושים ואני גרה עם אמא שלי בדירה קטנטנה של שני חדרים. אבא שלי הוא לא בדיוק דמות למופת, והוא לא היה חלק גדול מהחיים שלי בעבר ולכן אין סיבה שיהיה מעורב יותר מידי גם בהווה.

אמא שלי היא בן אדם באמת טוב ומקסים והיא גידלה אותי לבד , אבל היא גם בן אדם מאוד קשה, כי היא לפעמים שוקעת בדיכאונות, בניגוד אליי היא ממש לא מסודרת ולא מאורגנת, היא כל הזמן מאחרת לעבודה,ישנה הרבה, מתעצלת לעשות דברים בבית וכו וכו, היא לא עושה שום דבר בבית, אני באמת עושה הכל החל מהחלפת מצעים, לכלים, כביסה, קניות בסופר ובישולים.

בעבר היו לה יותר אמצעים לגדל אותי ולכן גם גרנו בדירה יותר גדולה, אבל בכמה שנים האחרונות היא שקעה בחובות ונאלצנו להגיע לאן שאנחנו היום. התחלתי לעבוד בגיל 16 כמובן רק כמה משמרות בשבוע ו"מימנתי" לעצמי את רוב הדברים שילדים רגילים עושים (בילויים, קניות וכו) וגם הייתי מבקשת ממנה כסף מדי פעם אם היה חסר לי, חשוב לציין שהיא לא לעולם לא סירבה לקנות לי שום דבר או לתת לי כסף. בגיל 18 היא החליטה שהגיע הזמן להפסיק לבקש ואכן הפסקתי, בצבא היה קשה כי גם לא הצלחתי לעבוד יותר מידי, ואחרי הצבא מצאתי את עצמי בין עבודות לא כל כך סגורה על מה שאני רוצה לעשות בחיים ועבדתי במשמרות שהכניסו לי קצת יותר כסף אבל עדין לא מספיק. לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי שאני הולכת לעבוד במשרה מלאה ולהתחיל קורס תוך כדי, לו"ז צפוף, אבל אני נמצאת במקום יותר טוב מכל הבחינות.

החלטתי שאני חוסכת לעצמי סכום מסוים בצד כל חודש ויהי מה, בין היתר הולך לי כסף על הוצאות מתחדשות כמו לימודים, לפטופ ללימודים, טלויזיה, אינטרנט, טלפון, ועוד כמה דברים אישיים שלי. ואמרתי לה שאני רוצה להשתדל לתת לה 1,000 ש"ח בחודש כדי לעזור לה, ואני מרגישה שלאחרונה היא ממש לוקחת את זה כמובן מאילו, היא לא אומרת תודה אף פעם ואני מרגישה שהיא ממש לא מעריכה את זה שאני מנסה, והיא רואה שאני קונה לעצמי לפעמים דברים ושהזמנתי טיסה לחו"ל והיא כביכול כועסת שאני לא עוזרת לה לסגור את החובות.

אני מרגישה שקודם כל אני צריכה לדאוג לעתיד שלי, כי זאת היא שעשתה טעויות בחייה שגררו אותה לחובות האלו וזה לא אומר שזה אמור לבוא על חשבוני, ואני כן מנסה לתת לפחות את המינימום שאני יכולה, הרבה זמן חייתי בהרגשה שאין לי כסף והייתי צריכה לחסוך מעצמי המון דברים שהיו לאנשים אחרים ועד שאני יכולה להתפנק קצת, אז מגיע לי כי אני עובדת קשה.
חוץ מזה, שבעקבות תביעה אני אמורה לקבל סכום כסף לא קטן והחלטתי שהדבר הראשון שאני אעשה בכסף הזה זה לסגור לה את החובות, ולא רציתי לומר לה שום דבר עד שהכסף יגיע אליי לחשבון, והיא לא יודעת את כל זה, ובמקום זה היא זורקת לי הערות כמו "את חיה על חשבוני" , "יש ילדים שבגיל 18 כבר עוזבים את הבית" , ובאמת בכלל בכלל לא מעריכה את מה שאני תורמת בבית ואני לא מגזימה כשאני אומרת שאני עושה פשוט ה-כ-ל.

ואני כבר לא יודעת איך להלחם איתה, זה מבאס שהיא זורקת לי את ההערות האלה, אני לא אומרת שאני בת מושלמת וגם אני לפעמים מתעצבנת עליה ומדברת בחוסר כבוד (אפילו הרבה פעמים) אבל זה רק כי היא פשוט מוציאה אותי מהכלים, אני מרגישה לפעמים שאני המבוגר האחראי בבית שזה די אבסורד.

מה אתם אומרים, יש פה מישהו צודק ?
אולי אני לחלוטין לא בסדר ואני לא רואה את זה? אני כבר לא יודעת מה לחשוב..
זה נורמלי שאני רוצה להישאר בבית שלה עוד קצת כדי לחסוך כסף ולא ללכת להשכיר דירה ולבזבז את כל מה שאני מרוויחה, או שאני צריכה פשוט לצאת מהבית?