בודד, נבגד, מדוכא ומיואש... מה קורה פה?

אהלן,
הרגשתי שאני צריך לפרוק ואני רואה פה תמיכה ועזרה אז חשבתי לנסות.. אני עכשיו סיימתי יב, בן 19 ופשוט
קשה לי,קשה לי עם החיים האלה..בעבר אני זוכר את עצמי אדם חייכן,אהוב,בחברת אנשים..אתם יודעים, האחלה גבר הזה..עכשיו עם הזמן(תקופה של שנה וחצי) אני מרגיש שאני כבר לא אותו אדם,השתנתי לרעה...עוד בשנים של סוף יא׳ ו יב׳ עברתי תקופה מאוד שחורה, היה לי קשה עם החברה שבא אני נמצא, עם החברים הקרובים שלי,אם האקסית שלי... וזה הפך אותי לבנאדם כלכך עצוב ובודד, עצוב עד כדי כך שחשבתי להתאבד,שחכתי לציין שעברתי תהליך מאוד עמוק של חרדה חברתית וזה מאוד השפיע עליי והיה לי מאוד קשה לתקשר עם החברים הקרובים/הסביבה ואפילו לצאת החוצה לאנשהו...עכשיו סיימתי יב וכרגע קיץ עכשיו, תקופה שבא אתה ממלא אותה במלואה חוויות והנאות, אבל זה לא נמצא, אני בלוף חוזר עם עצמי, קשה לי..קשה לי נפשית...התחלתי לגלות שהחברים הקרובים שלי כבר לא כמו שחשבתי,החברים האחרים סיבבו לי את הגב,אנשים כבר לא מעריכים אותי,אני מרגיש שאני לא אוהב את עצמי, אני מרגיש שאני כלכך ילדותי גם..אני לא יודע אם זה בגלל החרדה אבל עדיין ממש קשה לי לתקשר אם אנשים בצורה שוטפת ונקייה, למרות שעכשיו זה לא נראה כך(נראלי) שזה בא לידי ביטוי במציאות אני כבר לא אני, אני לא מצליח ליזום שיחה ואם אין שקט מביך(לא משנה איפה) אז או פשוט השיחה לא הולכת לשום מקום או שפשוט אני מדבר שטויות מה שגורם לי להראות טיפש אידיוט וילדותי... אני כבר לא יכול לצאת לבחוץ כי נמאס לי כבר שכל הזמן מסתכלים עליי בתור ״הבנאדם הנחות״ שצריך לרחם עליו,אני פאקינג מסתכל עליי במראה ואומר לעצמי שאני פאקינג יותר טוב מזה, יש לי מודעות עצמית גבוהה ואני פאקינג יודע שמגיע לי יותר..אבל..זה לא שם...אין לי כבר מה לעשות עם החיים שלי.. איבדתי את כל הכישורים החברתיים שלי,לא יודע מה זה ואיך לתקשר עם בנאדם,איך להתחבר, איך להיות אהוב וחביב, רק להיות אדם מדוכא ועצוב שקשה לו בסביבה כלשהי... אני מרגיש שאני בן 15 בגוף של בן 19, כלכך ילדותי..
פאק...זה קשה מדי..אני לא יודע מה לעשות עם עצמי.
חפרתי אבל רציתי לתת פריקה.. איך לחזור לחיים הקודמים שלי? איך להיות אדם חברותי? איך להגדיל את המעגל החברתי שלי? איך להיות אדם תקשורתי? איך להיות אדם יותר טוב מנטלית ונפשית? איך להיות *יותר*?
תודה על ההקשבה