בדילמה - לצאת לקצונה או לא?

היי, אני חיילת בת 19 ואני התגייסתי למסלול ייעודי לקצונה. בחודשיים האחרונים עלתה לי התלבטות שלוקחת יותר ויותר מקום ומסה בחיים שלי האם אני רוצה ויכולה לצאת לבהד 1.
אני עשיתי טירונות, קורס, זמני סיפוחים בגדודים שונים וחזרתי לקורס הכנה לקצונה שאותו סיימתי היום.
יש לי רגעים שבהם אני מלאת מוטיבציה לצאת לבהד 1 ולעשות את הכי טוב שלי, לקחת אחריות ולהשפיע.
ויש לי רגעים שאני מרגישה שלא בא לי, אין לי כוח לזה, אני אהיה גרועה בתפקיד במידה ולא ידיחו אותי מבהד 1 ואני רק אסבול.
אני ממש לא מעריכה את עצמי כשזה מגיע לנפש שלי. אני בן אדם טכני שהולך לפי תבניות ותכניות
שימו אותי לעשות עבודה משרדית במחשב: לארגן ולכתוב ולשלוח ולתמרן ואני מעולה. ואני חושבת שבאיזשהו מקום כל מה שעשיתי בחיים שלי זה כדי להגיד שהנה, עשיתי, אני משיגה דברים.
אבל לא היה דבר אחד שהשקעתי בו את הלב ואת הנשמה משהו שבאמת רציתי ונתתי מעצמי בשבילו.
הגיע הגיוס למסלול הקצונה, ובקורס הכנה לקצונה שהיום סיימתי התמקד מאוד בדמות הפיקודית שלנו ומי אנחנו כמפקדים ואיך אנחנו מבצעים , לצד המקצועיות של התפקיד, את תפקידנו גם כהורים לחייל והטיפוח שלו
וזה כבר משהו שהוא לא טכני ולא ארגוני, זה משהו שדורש ממני לפתוח את הנפש שלי ולתת לאישיות שלי להתבטא ולצאת החוצה כדי להיות מפקדת ולא רק אשת מקצוע.

אני לא בטוחה שאני מסוגלת לזה. המפקצית אמרה שיש לי יכולות גבוהות אבל האם זה מחייב שאני אצא לבהד 1? ושוב... לפעמים יש לי מוטיבציה ואני ממש רוצה לצאת ולעשות. לפעמים אין לי חשק ואני ממש מפחדת משינויים ומפחדת להגיע למקום חדש.

בנוסף ההורים שלי ממש תומכים ורוצים שאצא לקצונה למרות שאמא שלי הבהירה שהיא תתמוך בכל החלטה שלי גם אם זה יהיה לא לצאת..
אבל כמו שאמרתי אני בן אדם של תבניות תכניות שמפחד שינויים, אם אני יוצאת מהמסלול שלי אני לא יודעת לאן אני ממשיכה משם. יכולים לשים אותי בכל גדוד ולתקוע אותי בתפקיד עלוב ושם אשאר עד השחרור. לפני הגיוס עשיתי תחקיר מקיף על המסלול שלי וידעתי בדיוק לאיזה בסיסים אני הולכת, מתי ולכמה זמן ומה אני אעשה שם.

מה שגם, שהייתי אמורה לצאת עכשיו באוגוסט אבל בגלל דברים רפואיים שאני צריכה להסדיר החליטו שאני אצא בנובמבר. ועד אז אני אחזור לגדוד ואצבור עוד ניסיון "בשטח" וגם יהיה לי זמן לטפל בדברים הרפואיים
(וזה כלעצמו מבאס כי החברות שלי ממשיכות בלעדיי..)
בכלל שקלתי להגיע לגדוד הובלה שבו אני יכולה לפקד על כיתה של נהגים בקורס או נהגים בסדיר, ובאמת להשתפשף בתפקיד של מפקדת
אבל שוב, אני מפחדת, וכששואלים אותי למה החלטת לצאת לקצונה או את רוצה לצאת לקצונה? אין לי מה לענות.
ועזבו את עניין הכסף/הזמן בצבא/מה זה יתן לי באזרחות כי זה פחות העניין.. אני באיזשהו מקום רוצה להרגיש שאני יכולה להוכיח שאני נותנת את הלב והנשמה למשהו עד הסוף גם אם זה קשה ולא מפסיקה באמצע כמו בהרבה דברים בחיים שלי.


סליחה על החפירה אבל זה באמת נושא שמטריד אותי ולא עוזב אותי בשקט ואני ממש אשמח לעזרה