התמכרתי אליה אבל מרגיש שהיא עדיין אוהבת את האקס, מה לעשות?

טוב , פעם ראשונה שלי פה אז אל תהרגו אותי ..
הכרתי מישהי מדהימה , בת 23, מהעיר שלי.
הכרתי מישהי שבתוך זמן כל כך קצר אני הפכתי להיות מכור אלייה ומשם להיות מאוהב בה.
מאוהב באופי שלה, ביופי שלה, מכור לריח שלה בצורה מטורפת, מכור למגע שלה ואני יכול להמשיך לכתוב פה שעות..אבל אף מילה לא תסביר את מה שעובר לי בלב וכמה שאני מתגעגע אלייה בצורה מטורפת.

אבל אני מרגיש שהיא עדיין אוהבת את האקס שלה..
חח כאילו מה זה מרגיש.. לפני שהכל קרה ותיכננו בכלל לצאת היא אמרה לי כמה קשה לה ואם הוא יקרא לה היא תבוא,אם הוא רק יגיד את השם שלה היא תיהיה שם בהתחלה זה לא הפריע כי לא ידעתי עד כמה זה ילך לכיוון רציני..
אבל זה הלך, התחברנו.. שאנחנו ביחד הכל טוב ויפה, מתנשקים בלי סוף, אוהבים בלי סוף..אבל כשאני רחוק משהו אחר קורה,
כאילו היא לא שם..
כאילו היא לא באמת אוהבת , לא באמת מתגעגעת..
כשאני איתה היא אומרת שהיא אוהבת אותי, שהיא מתגעגעת, לא עוזבת אותי לשנייה, עם זה בחיבוקים ובנשיקות ומה לא,
אבל בהודעות זה משתנה.
בהודעות היא לא אותו הדבר, אני כותב לה שאני אוהב והיא בוחרת להתעלם ולא תמיד עונה על זה או משנה נושא או פשוט לא מראה ייחס אוהב.
כותב לה שאני מתגעגע ולא תמיד היא כותבת או אומרת..
עכשיו אני מודע לזה שיש אנשים שיש להם בעיה להביע רגשות, אבל פנים מול פנים הכל אחרת.
ואולי היא פשוט מדברת עם האקס ? מי יודע ..
אני יודע שיש אנשים שקשה להם לשכוח את האקסים וזה מקובל, במיוחד אחרי שהייתה מערכת יחסים ארוכה..
גם אני נפרדתי לא מזמן מהאקסית, אבל התגברתי על זה דיי מהר,
ופתאום היא נכנסה לי לחיים.. כמו מלאך,
כשאני רואה אותה כל הרע נמחק, לא אכפת לי מאף אחד חוץ ממנה .. לא מעניין אותי עם כל העולם מתחיל להישרף, העיקר שאני איתה.
אני דיי אבוד ולא יודע מה לעשות,
מין הסתם שאני אשב ואדבר איתה על זה..
אבל נמאס לי כל פעם להיפגע ממערכות יחסים, נמאס לי כל פעם להיות בדיכאון ולא להצליח להבין למה כל מערכת יחסים כשלה .
מצד אחד לא בא לי לאבד אותה ולא אני לא אהיה מהקיצוניים ויגיד שהחיים שלי תלויים בה,
אבל לא בא לי לאבד אותה כי זה מרגיש לי נכון, אין לי מושג איך בתוך זמן קצר זה מרגיש לי שיש מישהי שלא תמהר לקום וללכת וכשהכל יתחיל באמת להסתדר אז יהיה פה אחרת.
אבל מצד שני..
קשה לי כבר להיפגע, קשה לי לחשוב שיש מצב שגם זה ילך..
יכול להיות קיצוני, אבל גם יכול להיות שאני צודק..
כבר יומיים אני בדיכאון ועם מצב רוח ברצפה בגלל זה,
רק כשאנחנו מדברים אני חוזר לעצמי ואז נעלם..
המחשבות משגעות אותי ולא נותנות לי שקט..
מה אתם ממליצים לעשות?
למרות שאני עדיין אנסה ואהיה שם ואדבר ואראה לה שאני פה..
כי לא באתי בשביל ללכת אחרי חמש דקות.
אני אוהב אותה ומשתגע מזה .