עובר תקופה קשה ולא מצליח לצאת ממנה, מה לעשות?

שלום אני בן 28
מאז סיום בית הספר והצבא עוברות עלי שנים לא פשוטות , תמיד הייתי בחור ביישן מחושב ומתון אך שאפתן עם חלומות ומטרות , עם השנים עברתי לא מעט אכזבות כמובן כמו כולם, התנתקתי מהמון אנשים שחשבתי שהם חברים כיביכול במחשבה לאחור למרות שתמיד הייתי דומיננטי באותה קבוצה לא הייתי נאהב ע״י הרוב .
בגיליאי ההתבגרות היה לי חלום ומטרה לעסוק במוזיקה משהו שחשבתי שאני טוב בו אחרי אחרי זמן מסויים הבנתי שאני לא טוב בו כל כך או שפשוט המוטיבציה שלי ירדה ולא היה לי חשק להתעסק בזה יותר וכך זנחתי את התחום .
תמיד היה לי חלום להיות עצמאי ולפתוח עסק משלי וכך עשיתי אחרי השירות הצבאי פתחתי עסק ששרד מספר שנים למרות שתמיד היה בהפסד והייתי משקיע בן כסף כל הזמן עד שהתנפצה הבועה והחלטתי לסגור לאחר סגירת העסק נשארתי עם חובות כבדים מאוד . ולאחר מספר חודשים יצאתי לעבוד בעבודה ראשונה ש זומנתי אליה , כמובן שמשם פיטרו אותי ומצאתי את עצמי בעבודה חדשה מיד לאחר מכן עבדתי מספר שנים כמו חמור בצורה אינטנסיבית על מנת לכסות את החובות ולהתחיל דף חדש לעבר מטרה חדשה ולא ידועה , חשוב לציין תמיד הייתי מסתדר מציון עם אנשים בעבודה למרות שהבטחון שלי הוא לא בשמים , לאחר שחובות פחתו בצורה משמעותית החלטתי לעזוב את העבודה ולפתוח דף חדש וכך מצאתי את עצמי עבוד בעבודה לא פחות קשה , ונכנסתי לסוג של עצבות עצבים וכעס ולאחר מספר חודשים פשוט החלטתי לעזוב את העבודה לצאת לסופש קצר ולהתחיל לחפש עבודה מחדש .
והינה כבר מספר חודשים בבית מחפש עבודה ב 90 אחוז מהזמן אני נמצא במיטה כמעט ולא יוצא לא מבלה ולא מתקשר הרבה עם אנשים . לא מצליח למצוא עבודה שבה אני אצליח לראות את האור שבקצה המנהרה ולהתחיל דף חדש לעבר מטרה חדשה .
רק רוצה לציין שהשאיפה שלי היא להיות עצמאי ולהצליח כרגע אין לי את האפשריות והכלים לעשות זאת וגם אין רעיון . זה מעסיק אותי המון
לא מצליח לצאת מהמיטה לא רוצה להתפשר ונורא קשה לי , אין לי זוגיות כרגע ואני לבד וכמעט שאין לי עם מי לשתף כבר אין לי מושג אם אני בשבר או בדיכאון וזה נורא מדאיג אותי , מוצא את עצמי הולך לישון בבוקר וקם בצהריים אורך חיים לא תקין בכלל נורא מודאג