מרגישה מיואשת! ככה זה יהיה לנצח?

היי,
אז אני כותבת בעיקר כדי לפרוק, אבל אשמח לעצה או לתגובה נחמדה (גם תגובות לא נחמדות ייתקבלו).
אז ככה, בגדול, אני פשוט מרגישה שהחיים שלי יותר מדי משעממים. אולי לחלקכם זה יישמע כמו צרות של עשירים - אבל כרגע אני נמצאת בסיטואציה שלא נעים לי בה, ואני פחות חושבת על הטוב ויותר על הרע.
אני מרגישה בחופש הגדול שאני לא עושה כלום. פשוט כלום. עבדתי קצת (פסלתי כל מיניי עבודות בגלל ביישנות שלי), ורוב הזמן בעיקר ישבתי בבית ולא עשיתי כלום חוץ מלהיות בפלאפון. מדי פעם נפגשתי עם חברות, עשיתי דברים עם המשפחה, אבל בגדול אלו סתם מפגשים שנגמרו באותו דבר - שעמום. שעמום, שעמום, שעמום. לא תרמו לי לכלום, לא ריגשו אותי, לא הביאו אקשן לחיים שלי. פשוט מפגשים יבשים ומשעממים.
בבית ספר אין לי זמן להפגש עם חברות בכלל, אז אני רק לומדת ולומדת. וזה הכי נורא בעולם. מרגישה שהחיים שלי פשוט מיותרים - אני לא עושה דברים כייפים. ובכלל, התחושה הכללית היא שאני לא תורמת כלום. בגלל שאני כזו ביישנית - יוצא שבהכרות עם אנשים חדשים אני יושבת ולא מדברת בכלל. הכי קרוב לתגובה ממני יהיה חיוך.
אני כל כך רוצה משהו שיירגש אותי, והדבר הכי קרוב לזה שאני יכולה לחשוב עליו הוא בן-זוג. חוויות חדשות שחווים בגיל הזה. וגם זה לא קורה בחיים שלי בכלל! נמאס לי כבר. כל שנה אני מבטיחה לעצמי שהפעם אני אתקדם, אהיה בולטת, אכיר אנשים חדשים... ושיהיה לי בן זוג. ואף פעם זה לא קורה.
הבעיה היא אך ורק בי, ואני יודעת את זה, ואני לא מצליחה לשנות את זה.
מרגישה שהגלגל הצלה היחידי שלי הוא המראה שלי (לא משתחצנת, פשוט זה הריגוש היחידי שקורה בחיים שלי - כשמעירים לטובה על המראה שלי). זה נשמע כל כך עלוב. מרגישה שהחיים שלי פשוט עלובים.
בעיקר, בתקופה האחרונה אני מרגישה כמו רובוט. אני לא מביאה את עצמי לידי ביטוי בכלל ונעלמת בין אנשים יותר בולטים ובין הפחד להשפט ולהיות שנואה על ידי אחרים. איך יוצאים מהמצב האכזרי הזה?
מקנאה בכל החברות שלי, שיש להן חבר, שחוו דברים, שהן מכירות בנות חדשות.
מקנאה בטירוף בכל אלה שאשכרה מצליחים לדבר ולהשתלב. בשבילי זו משימה יותר מדי קשה.
אשמח לתגובות, לעידוד, לכל דבר :) תודה למי שקרא.