לא מצליחה להתחבר להרבה אנשים, בעייתית מאוד ומרגישה לבד, מה לעשות?

היי,
אני אתן על עצמי קצת רקע קודם. אני בן אדם מאוד חם כלפי הסביבה שלי ולרוב אני מציבה את האחר לפני, שזו אחת מהבעיות שלי או היתרונות שלי (תלוי את מי שואלים). יש לי בעיה קשה להתחבר לאנשים, אני לא יכולה להסביר כל-כך אבל אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להרשים את הצד השני. תמיד זה היה לי ככה גם כשעבדתי בתור מלצרית ונורא התקשיתי להתחבר לצוות וגם לאלו שכן התחברתי, התחברתי ואהבתי אותם מאוד אבל לא התחברתי ברמה ששומרים על קשר אחרי וזה מאוד ביאס אותי.. אחת הבעיות שלי היא שאני באמת
קצת לא סגורה על מי אני בדיוק. אני קצת משתנה ממצב למצב, הכוונה שבפעם אחת אני יכולה להיות מאוד שקטה וחביבה, חייכנית כזו ואפילו אפשר לפרש את זה בתור חוסר ביטחון. בפעמים אחרות אני מנהיגה, מלאת ביטחון, מדברת בקול גבוה והולכת בגב זקוף.
ביום שני האחרון (3.9) התגייסתי לצבא. לפני הגיוס היו לי המון מחשבות על התחום החברתי בצבא ועל הקושי המטורף שהולך להיות לי עם הבנות מסביב. וזה אכן מה שקרה. התגייסתי ואני כרגע עם עוד 15 בנות בחדר (קורס מדאג). אני מרגישה שרגע אחד אני יכולה לדבר עם אחת מהן אבל אחרי שהשאלות הטכניות נגמרות אני משתתקת וזה נהיה קצת מעיק ומביך. אני כל-כך נלחצת והראש שלי מתרוקן ואני פשוט לא מצליחה להיות קלילה כמו השאר שכבר צוחקות ומתחברות עם כולן.. הקושי שלי הוא מטורף כי אני מרגישה לבד והטירונות עצמה במיוחד בהתחלה שלה היא מאוד מסיבית. יש אחת שאני מאוד אוהבת אבל גם השאר מאוד אוהבות ויוצא מצב שלפעמים היא באמת איתן וצוחקת איתן שזה לגיטימי לגמרי, ואני פשוט נשארת לבד. אני מרגישה מאוד אאוטסיידרית ואחת שאף אחד לא רוצה להתחבר אליה, מחלק מהן אני אפילו מרגישה שהן לא מחבבות אותי בכלל. ואני לא מבינה למה. מהרגע הראשון אני שואלת, מחייכת, עוזרת.. וזה לא הדדי. קשה לי מאוד עם העניין הזה. מחוץ לצבא אני עם החברים שלי, הצחוקים שלנו, השטויות, המון אומרים לי שאני יפה ושאני נראית טוב, גברים מתחילים איתי ואז אני נכנסת לצבא ומרגישה כמו כלומניקית. אני מרגישה שלכל השאר יש על מה לדבר ולצחוק, ואיתי אין על מה לדבר. המוח שלי מתרוקן ואין לי שאלות והוייב שאני מעבירה לצד השני הוא וייב לא מעניין ולא מסקרן.. מאוד קשה לי עם זה אני לא אוהבת להרגיש ״מנודה״ כשמחוץ לצבא אני הכי הכי לא כזאת. אני יוצאת, מבלה, משקיעה בעצמי.. ופה אני מרגישה כמו ילדה בכיתה ו׳ שעושים עליה חרם. אני פשוט לא מצליחה ללחוץ על המתג הזה בגוף שלי שאומר לי לשים זין ולהיות אני בלי שום מעצורים, לא מצליחה! זה מחרפן אותי. אני יודעת שהכל נובע מהפחד שלי להיות אני. אני יודעת שאני האמיתית היא בן אדם עם אופי שהוא קצת יותר קשה להתחבר אליו ולא כל אחד מתחבר אלי ולכן אני מסתירה קצת את אני האמיתית כדי להתחבר לכולן. אני ממש רוצה ללחוץ על המתג הזה ולהיות אני, בלי מסיכות, בלי פחדים, בלי לחצים.. ישר כשאני לידן אני מתחילה להיסגר ולהיכנס שוב לדמות החביבה והשקטה שהיא כל כך לא אני. אני מאוד מתוסכלת.. כבר לא יודעת מה לעשות.