הבן זוג שלי בדיכאון, לוקח כדורים שכבר לא משפיעים עליו ומסרב לעשות כל שינוי תרופתי אחר. בעקבות כך המצב הנפשי שלו ממש מדרדר מיום ליום והדבר היחיד שכן משפר לו את המצב רוח לטענתו זאת אני.
כמובן שאני תומכת בו ונמצאת בשבילו כשהוא צריך, אבל הבעיה היא שאנחנו גרים רחוק, לשנינו אין רכבים אז תלויים בתחבורה ציבורית ובנוסף גם יש עבודה שאני מחוייבת אליה. אני לא יכולה לעזוב הכול רק בשביל להיות איתו כל היום וכל הלילה.
אמרתי לו שהוא גם יכול לבוא אליי אם ממש זקוק לי(לרוב אני זאת שבאה אליו), אבל טוען שבגלל הדיכאון קשה לו בכלל לצאת מהמיטה.
כואב לי לראות אותו ככה ובאמת כשאני מגיעה אליו המצב רוח שלו משתפר, אבל אני גם צריכה את המרחב האישי. הוא יודע את זה, אבל אז אני מרגישה אגואיסטית שלא נמצאת בשבילו כשצריך. כשלא נפגשים אז עושים המון שיחות טלפון ואני מנסה לעודד ולתמוך וגם למלא אותו במוטיבציה לעשות דברים, אבל ממש אין לו חשק לכלום.
מה עוד אני יכולה לעשות? אולי אני לא עושה מספיק בשבילו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025