החברה יוצאת לקרוז סובב עולם מהעבודה. מיואש. איך להתמודד?

היי,
אני אור (שם בדוי) בן 22, מה שרשמתי פה זה ארוך אבל אני אובד עצות. בבקשה תעזרו לי.
אז אני עובד באונייה והכרתי פה מישהי שנקרא לה שקד מהעבר שהיינו הקשר.
היא הגיעה לאונייה בחודש מרץ ואני הגעתי בחודש אפריל לאונייה והיא כבר הייתה ועזרה לי בהכל.
בחודש יוני התחיל ממש להתחזק הקשר בינינו והבנו שאנחנו רוצים להיות ביחד וכך היה, היינו ביחד אבל לא סיפרנו לאף אחד משיקולים שלנו.
בחודש מאי/יוני שקד הגישה בקשה לעשות עוד חוזה באונייה לסובב עולם(בקשה מאוד רצינית והמון ביקשו בחברה שלנו) אני לא ידעתי על זה הרבה והיא גם לא סיפרה לי כי זה לא היה אז רלוונטי אליי כל כך..
בחודש יולי לקראת אוגוסט שהבקשה נהייתה רלוונטית גם אליי הגשתי גם במטרה להיות איתה.

ואז בחודש אוגוסט אחרי שהיינו ביחד חודשיים החברה שלנו העבירה בקשה לבוס שלנו שמישהו מהתפקיד שלנו (אחד מתוך ה9 שבצוות) חייב לעבור לאונייה אחרת.
* הזוגיות שלנו לא הייתה עדיין בשיא אבל כן ידענו שאנחנו רוצים להיות ביחד.
שקד רצתה שינוי ואמרה שהיא רוצה לעבור(היא נורא סבלה מהשותפה שלה), אני ביקשתי משקד שלא תעבור וניסיתי לשכנע אבל היא הלכה בשלה והתעקשה שהיא כבר לא יכולה להיות פה עם השותפה והיא נורא סובלת ובאמת ניסיתי להבין אותה..
שקד קיבלה תשובה חיובית בסוף חודש אוגוסט לגבי שתי הבקשות שלה [החוזה השני בקרוז העולמי, והעברה לאונייה אחרת (שבכל מקרה היה קורה)].
העברה קרתה בתחילת חודש ספטמבר,
וכמובן שניצלנו את הזמן כמה שיותר ביחד וניסינו לחשוב על מה נעשה במקרה ו..
כל האופציות הובילו לזה שלא ניפרד ונישאר ביחד לא משנה מה, היינו מוכנים לעשות הכל אחד בשביל השנייה.
הדיבור היה על חתונה(שוב אני מזכיר שאנחנו לא מכירים יום ולא יומיים היינו חברים טובים עוד לפני האונייה...)
שקד עזבה בתחילת ספטמבר את האונייה בדמעות והשאירה מכתב.
במכתב היה רשום כל מה שרציתי שיהיה רשום.
מהרגע ששקד עזבה השתנתי לגמרי ונכנסתי לדיכאונות.
לאחר שבועיים באמצע חודש ספטמבר אני קיבלתי תשובה שלילית לגבי הקרוז העולמי ובכך שאני לא אעשה אותו איתה.
שם נשברנו, ברגע הזה התחלנו לחשוב לאן הדרכים שלנו הולכות..
לי היה ברור שהיא תוותר בשבילי(לפחות ממה שהדיבורים הלכו עד אז)
אני מהצד שלי אמרתי שגם אם היא לא רוצה לוותר אני מוכן לחכות לה ולעשות כל שביכולתי בשביל שנהיה ביחד ולא ניפרד.
לאחר שיחות רבות על אפשרויות רבות שחשבנו לא הצלחנו להגיע לאיזשהו הסכמה.
בסופו של דבר הגענו למצב של בחירה שזה או הקרוז או אני, אין באמצע.
שקד אמרה שהיא צריכה כמה ימים לחשוב על כך.
שקד דיברה המון עם המשפחה ובעיקר עם אנשים הקרובים אליה.
המשפחה אמרו לה ״מניסיון״ שעדיף לה לנסוע לקרוז כי מי יודע אם ניפרד עוד חודש ומה יהיה.
(רשמתי את הניסיון במרכאות לא במטרת זלזול אלאכי הם לא באמת מכירים את מה שהיה בינינו ואת ההרגשה שלנו).
אחרי כמה ימים (אתמול) שקד חזרה אליי עם תשובה..
התשובה הייתה עצובה, כואבת ומאכזבת.
התשובה ריסקה אותי, שברה לי את הלב לרסיסים, השאירה אותי בדיכאון שהייתי שקוע בו מהרגע שהיא עזבה ואף החריפה..
כתבתי לשקד מכתב ואמרתי שאני מסרב להרפות ולשחרר מניסיונות להציל את מה שהחזיק אותי חי.
אני עדיין מנסה לחשוב על ראיונות שאיכשהו יעזרו לי להציל את עצמי מהדיכאון הזה ואני לא מתכוון לשחרר.

אם למישהו/י יש איזשהו ניסיון במקרה דומה כזה או אחר ומכיר/ה את סביבת העבודה על האוניות ויכול לעזור.. אני זועק לעזרה.
אשמח לצאת מהדיכאון שאני שקוע בו.