לא יודעת אם יש לנו סיכוי או שהכול יישאר אותו הדבר אם נחזור להיות ביחד

יש משהו שמציק לי ומעיק הרבה זמן ואני כבר לא יודעת מה לעשות ומה לחשוב כבר. בספק אם זה יעניין מישהו אבל שיהיה.
לפני כמה ימים נפרדתי מחבר שלי אחרי שהיינו ביחד כמעט חמישה חודשים. הוא החבר הראשון שלי ואני אוהבת אותו מאוד ומאמינה שגם הוא אותי.
הבעיה היא שאני הרגשתי ומרגישה שפשוט לא אכפת לו מספיק, שהוא לא באמת רוצה את זה כמו שאני רוצה. אני יודעת שהוא אוהב אותי, אני יודעת שהוא רוצה להיות איתי, אבל כל פעם מחדש קורה משהו שגורם לי להרגיש כאילו שפשוט לא באמת אכפת לו, כאילו שהוא לא באמת רואה מה הוא עושה ומה לא בסדר בזה.
ניסיתי להסביר לו (אמנם לא הרבה פעמים) מה אני מרגישה ומה מפריע לי אבל אני מרגישה שעד כמה שהוא מנסה להבין, והוא באמת רוצה להבין, הוא פשוט לא מצליח.
אנחנו לא היינו מבלים כל יום וכל הזמן ביחד, ואולי זאת גם אשמתי שיכלתי ליזום יותר, אבל גם כשיזמתי והצעתי הרגשתי שלא תמיד בא לו ומתאים לו שניפגש.
קרו כבר כמה פעמים שהוא ביטל ברגע האחרון בשביל ללכת עם חברים או הלך ממני מוקדם כי הוא "היה עייף ורוצה לישון" ובסוף ראיתי שהוא סתם יושב בבית לבד.
הוא מתנהג באדישות כזאת גם לחברים שלו ואני באמת לא חושבת שזה בגללי או אישי אליי וזה פשוט חלק מהאופי שלו לדעתי.
היו עוד המון דברים קטנים ומעיקים שכל הזמן צצו כמו העובדה שלא היינו מסתובבים יחד בבית ספר, או זה שלא היינו כל כך רומנטיים וכל הזמן אחד עם ועל השני- לא שאני חושבת שזה חייב להיות ככה אבל זה היה חסר לי מאוד. היה לי גם קשה ליזום ולהוביל לזה שהדברים האלה יקרו ואני לא יודעת למה. אני חושבת שאני חוששת מאיך שהוא יגיב, ממה שהוא יחשוב ואני יודעת שזה לא מה שאני צריכה לחשוב ואני צריכה להיות עצמי ולהרגיש בטוחה, אבל ככה זה היה.
הוא מאוד מכבד אותי וגם לפעמים אומר לי שהוא אוהב אותי ואני חשובה לו אבל קשה לו להיפתח בכלל ואליי וזה גם נורא משפיע עליי וסוגר אותי בחזרה כלפיו.
אני באמת כל כך רוצה שזה יעבוד ויסתדר כי הוא חשוב לי וכיף לי איתו באמת, אני מעריכה אותו כל כך. אני מתגעגעת כל כך לאיך שזה היה כשהרגשתי שאכפת לו באמת. ניסיתי להתעלם מזה ולהבליג בגלל כל הרגעים הטובים, אבל אני לא יכולה להעמיד פנים שזה לא משנה לי, כי זה כן.
אבל אני לא יודעת אם יש בכלל סיכוי שמשהו ישתנה גם אם נחזור. סיפרו לי כבר כמה אנשים שהוא אמר שהוא באמת רוצה לתקן את זה ושזה באמת חשוב לו אבל אני לא מצליחה להאמין שזה משהו שהוא יכול לשנות בכלל. באותו היום אחרי שנפרדתי ממנו בזמן שנשארתי במיטה שעות אבודה לגמרי הוא הלך וישב עם חברים כאילו לא קרה כלום.
אני חושבת שכרגע הוא באמת לא מבין ובגלל זה גם הוא באמת לא יצליח לשנות את זה, אבל השאלה היא האם אי פעם זה יקרה.
הוא דיבר איתי היום וביקש שנדבר בסופ"ש, ואני יודעת שאני עוד לא רוצה שנחזור כי כלום עוד לא השתנה כנראה אבל באופן כללי אני שואלת את עצמי ואתכם אם יש בכלל סיכוי שמשהו ישתנה אם אני אתן לזה עוד זמן? שהוא יתבגר ויבין מה אני מנסה להגיד לו?
אני פשוט רוצה להרגיש כמו שהרגשתי לפני שהיינו ביחד, שגם הוא באמת מעריך אותי ורוצה את זה כמוני.