חבר הכי טוב שלי מתארס עם האקסית שלי, זה שובר אותי מבפנים, מה לעשות?

אני בשיברון לב שלא הרגשתי בחיים, ייסורים נפשיים של ממש.
הייתי בזוגיות שנה וקצת עם מישהי שהכרתי בלימודים, אהבנו מאוד וחשבנו לגור יחד ולהתחתן, אבל אחרי הרבה שיחות לגבי העתיד החלטנו להיפרד: אני איש של עבודה וחייב להיות כל הזמן עסוק, קיבלתי הצעה למשרה בחול והיא לא רצתה את זה. ניסינו לגשר על זה וכבר הסכמתי לוותר בשבילה על המשרה, אבל אז היא הרגישה שהיא מגבילה אותי ושהיא לא רוצה שככה הזוגיות שלנו תתנהל, נפרדנו בצורה יפה ובוגרת אך עם צלקת קטנה, לפחות מבחינתי, אבל תמיד אמרתי לעצמי שזה עניין של זמן וזה יעבור ו"יש עוד הרבה דגים בים".

אחרי קצת יותר מחצי שנה חבר שהוא פשוט אח שלי, אבל ממש כמו אח אמיתי אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי על משהו חשוב... אתם כבר בטח מנחשים לבד שהוא אמר לי שהוא מתאהב בה, אבל שעדיין לא היה ביניהם כלום- אפילו לא שיחה באופן רומנטי, והוא רצה לשאול אותי איך אני מרגיש עם זה כי הוא ידע שהיה לי קצת קשה להיפרד למרות שממש לא שידרתי את זה כי כל מי שמכיר אותי יודע שאני אופטימי מטבעי וממשיך הלאה ולא נתקע בעבר.

באמת אכפת לו ממני והוא אמר לי שהוא בחיים לא מוותר על החברות שלנו בשביל אהבה, אבל בגלל שגם אני אוהב אותו ורק רוצה בטובתו אמרתי לו שמבחינתי הכל בסדר ושהוא ממש לא צריך את "האישור" שלי בשביל זה, למרות שהייתי עושה את אותו הדבר במקומו.
הוא השביע אותי ובחן אותי שאני באמת בסדר עם זה ולא רק עושה את זה בשבילו, ואני נשארתי בשלי- "באמת הכל מאחורי אחי, סע" במילים האלו. ובאמת הרגשתי בפנים שהכל בסדר, צריך להתקדם בחיים ואני רוצה שיהיה לו ולה רק טוב. אז מי אני שהאגו שלי יכנס באמצע??

הרבה במקומי אולי היו ישר חושדים שהיא חתכה איתי כי היא עוד התאהבה בו/הוא בה כשעוד היינו בזוגיות והם פשוט "חיכו" חצי שנה כדי לא לזרות מלח על הפצעים וכדי שלא יראה מחשיד, זה אולי עבר לשנייה בראש אבל בשום סרט לא ראיתי את זה קורה כי אני מכיר אותו ואותה והם פשוט לא אנשים כאלו.
הם בחיים לא היו עושים משהו מאחורי הגב שלי לא משנה מה, אולי נשמע תמים אבל אני מכיר אותו כמו את עצמי.

הם התחילו לצאת (אחרי שהוא יזם מהלכים), היא ישר דיברה איתי על זה ושאלה אותי אם זה לא מוזר לי ושזה אולי יפגע בקשר, השבתי לה בדיוק כמו לחבר, למרות שהוא כבר אמר לה שהוא דיבר איתי.

עם הזמן פשוט הרגשתי את הצלקת הקטנה מהפרידה הולכת ונפערת לתהום ענקית. הזמן עבר והקשר שלהם הלך והתעמק, חבר שלי היה מספר לי על הדייטים שלהם וכמה הם אוהבים ולפעמים גם מה הם עשו במיטה, ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
כל כך הצטערתי שהסכמתי, הייתי מעדיף כבר לגלות שהיא בוגדת בי איתו מאשר את המצב הקיים, כי אם זה היה מאחורי הגב שלי הייתי נשבר באותו רגע אבל מנתק עם שניהם את הקשר ושוכח, הבעה שעכשיו זה צף מולי יום יום שעה שעה!!!!
אני נפגש איתם וצוחק איתם ומחייך ומברך אותם אבל מבפנים בא לי פשוט להתפוצץ, לא יודע אפילו ממה!!!! אני מרגיש בן אדם חרא שלא יודע לפרגן מה שעוד יותר אוכל אותי אבל לא כמו הקנאה ושברון הלב...

שנה וחצי סבלתי בשקט ופשוט כל יום קיוויתי בכל מאודי שזה לא ילך והם יפרדו, זה נשמע כל כך אכזרי מצידי אבל לא הצלחתי להתגבר על התחושה הזו... ובאמת שניסיתי ורציתי

ואז הגיע הרגע שבו באמת רציתי פשוט להתאבד- הוא הציע לה נישואים והיא הסכימה.
רציתי לירות לעצמי בראש. ובתוך כל המצב הזה אני ממשיך בהצגה הדי מוצלחת שלי, מפרגן ומחבק ומחייך ומברך אבל בפועל רוצה למות.

החלטתי שאני חייב לצאת ממעל הטירוף הזה ועם כל הקושי והכאב להמשיך הלאה כמו שאני בוחר תמיד, אני באמת מאמין שהאושר שלנו תלוי רק באיך אנחנו מגיבים למה שקורה סביבנו.

אחרי הרבה מחשבה עמדו לפני שתי אופציות מעשיות:
1. הפחות סבירה בעיני- לפתוח בפני חבר שלי את הכל, בתקווה שהמועקה תרד יחד עם ההתוודות. אבל אני לא יודע איך הוא יגיב לזה ולדעתי זה רק יהרוס, אולי זה יקל עלי אבל יקשה מאוד עליו.
2. פשוט לאט לאט לנתק את הקשר, עד שהזמן יעשה את שלו והכל ישכח. זה יהיה לי נורא קשה כי זה חבר מהשירות שהקרבנו את החיים אחד בשביל השני ונקשרנו יותר מאחים בדם, והקשר שלי איתו חשוב לי לא פחות. אבל אם אני ממשיך בקשר הזה זה ירדוף אותי כל החיים ואני כבר שבר כלי.
אני פשוט יודע שמירוץ החיים יודע להשכיח אנשים ברגע שמנתקים איתם את הקשר, במוקדם או במאוחר... הזמן מרפא את הכל.

אני ממש אשמח לעצות ותמיכה, תודה לכל מי שקרא והקשיב!!!!! ואם לדעתכם יש אופציות נוספות אני יותר מאשמח לשמוע....