אני לא יודע כל כך מה אני אכתוב אבל אני אנסה פשוט לבטא את הרגשות שלי.
נמאס לי מההורים שלי שכבר עברו 7 שנים מאז הגירושים שלהם אבל בכל זאת הם מתייחסים אליהם כאילו הם קרו אתמול, ושהם כל הזמן מקללים את ההורה השני, ובגלל שאני חי במשמרת משותפת בין שניהם הם מוציאים את הכיס שלהם עלי.
נמאס לי מהבית ספר, אני חושב שיש לי אספרגר אבל אין לי איך לבדוק כי ההורים שלי עקשנים, אבל כמעט אין לי חברים, יש לי 2 חברים ואני מודה להם כל יום, אבל אני לא יודע לדבר עם אנשים בכלל, ואילו החברים שלי יודעים שקשה לפתח שיחה, למעבר אף פעם לא נפגשתי עם אף אחד חוץ מבית ספר, כי זה פשוט קשה לי מדי.
נמאס לי שהעולם שונא אותי, כל הנורמות המקובלות בעולם, אני ההפך מהן. אני אוהב לשחק שחמט, אוהב מוזיקה. קלאסית ושונא פופ, לא מבין דברים חברתיים, ושונא בני אדם בכלליות.
אני לא יודע לשמוח, כבר 7 שנים הרגש הזה לא קיים אצלי, ואיך לי סיפוק משום דבר.
לפעמים אני חושב שאולי בעולם הבא יהיה לי קצת יותר מזל, אפילו רק בשביל האולי אני מוכן לקחת סיכון.
אני לא יודע מה לעשות, תרשמו הכל, כל דבר, אני מתחנן, אין לי עוד מוצא, אין לי קורה להיאחז פה, אני עומד ליפול עוד כמה שניות, אני מתחנן, אני צריך עזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025