חבר קנאי יתר על המידה, מרגישה שהקשר חונק והפרידה היא בלתי נמנעת... מה לעשות?

היי לכולם,
אני בחרתי לשתף כאן, כיוון שאני באמת כבר חסרת אונים בקשר לצעד הבא שלי במערכת היחסים עם חבר שלי. אנחנו יחד פחות מחצי שנה, הוא גדול ממני בכמה שנים. הבנתי שלא הייתה לו התנסות קודמת במערכת יחסים עם בנות ושאני החברה הראשונה שלו.
בהתחלה הוא היה ממש מדהים וקשוב. יכולנו לדבר ארוכות על כל מיני דברים שמעניינים את שנינו וזה היה נראה כמו "הדבר האמיתי".

ואמנם, לאחרונה אני מרגישה רק עצבים ממערכת היחסים הזו. הוא קנאי בצורה לא בריאה. מפריע לו שיש לי ידידים (חבר ילדות שבאמת ובתמים אין בינינו שום קשר רומנטי ואנחנו לא מעוניינים גם- וכן יש דבר כזה), ועוד ידיד אחר שהוא בעצמו במערכת יחסים. בהתחלה הוא אמר שזה לא מפריע לו, הוא סומך עלי. אבל הוא מראה לי רק את ההפך. הוא שולח לי מגילות על כך שאני לא בסדר, שהוא לא מקבל את זה שאני מדברת עם בנים אחרים (לא נפגשת איתם כי אמרתי להם שאני בזוגיות ולא מתאים לשבת יחד בבית קפה, אבל מדברים בהודעות) הלכתי לקראתו- לא נפגשת איתם לבד, לא שולחת להם הודעות עם לבבות או חיבוקים או כאלה... ) אבל הציפייה שלו היא שבכלל אני לא אדבר עם אף אחד חוץ ממנו.

כל מי שמכיר אותי יודע שאני בחורה לא בוגדנית, ואני גם לא מסתירה קשרים עם אנשים- קשרי ידידות וכאלה, לא מסתירה כלום. ועדיין הוא כל פעם חושב שכשאני לא אצלו אני עושה דברים לא כשרים עם בנים אחרים, וזה מוציא אותי מדעתי ! לפחות 5 פעמים ניהלתי איתו שיחה על זה. שיש לי חיים משלי, כמו שגם לו יש חיים משלו. אמרתי לו שאני מתחשבת, לא נפגשת איתם . רק מדברת לפעמים בטלפון.. אבל גם זה לא בסדר מצדו.

98% ממערכת היחסים שלנו מורכבת מכך שהוא מעביר ביקורת כלפיי שאני לא מפגינה מספיק אהבה, לא מפגינה מספיק רגש (לא מחבקת אותו כל היום, לא מתנשקת כל היום ולא מדברת איתו 24/7). שאני לא נאמנה לו, וזה מאד פוגע כי זה פשוט לא נכון. ולא משנה מה אני אעשה וכמה פעמים נדבר על זה, הוא לא משתכנע . אני מיואשת, כבר אין לי כמעט רגשות חיוביים כלפיו, האמת לאחרונה נמאס לי ואני מרגישה חנוקה מהקשר הזה. הוא באמת בן אדם טוב- הוא אוהב לעזור, הוא אכפתי,הוא טוב לב, אבל הקנאה שלו ממש לא בריאה וממש יוצאת מכלל פרופורציה. גם ההורים שלי כבר חוששים מהמשך מערכת יחסים כזו, כי לא ברור לאן היא תוביל...

הוא מאשים אותי במצבי הרוח שלו, בכך שהוא מדוכא בגללי. הוא לא חשב לרגע על כך שגם אותי משגע היחס שלו. איך בחור שהציג את עצמו בהתחלה כפתוח, סובלני ומבין הפך ככה את עורו? אם הוא מקנא ככה באובססיביות בדברים האלה, מה יהיה הלאה?
כשאין לי מצב רוח , במקום להיות איתי בזה ולנסות להבין, הוא רק משליך על עצמו איך הוא יוצא מסכן. ושבא לו לברוח. אם בן זוג מוכן לברוח בגלל שאני כמה ימים בלי מצב רוח, איך אפשר לסמוך עליו שלא יברח ממני בקושי האמיתי הראשון שיהיה?

ההורים וגם החברות מציעות לי להיפרד ממנו, כי לדעתם הקשר הזה לא בריא לי בכלל וגורם יותר נזק מתועלת. אנשים שמכירים אותי יודעים שאני כמו ספר פתוח- מה שרואים זה מה שמקבלים. ושאני כנה, אם אני אומרת שאין לי שום דבר עם ידיד שלי, אני מתכוונת לזה באמת. אני לא רוצה לפגוע בו...אבל אני גם רוצה להישאר שפויה ולא יודעת איך הוא יקבל פרידה. אני באמת ובתמים לא מבינה, מה אני עושה לא בסדר?