יש סיכוי לחזור או שעדיף לוותר?

לפני 3 שבועות אני והבן זוג שלי (שכבר לא) נפרדנו אחרי 4 שנים, מתוכן 3 שנים גרנו ביחד.
אני בעצם לא מכירה מה זה לגור מחוץ לבית ולא איתו.
אני בנאדם מאוד זוגי ותמיד סמכתי עליו בעיניים עצומות, ראיתי בו את האבא של הילדים שלי ואת הבעל שלי.
הכל היה טוב ויפה עד שהתבגרתי.

סיימתי תואר ראשון ומצאתי את הכיוון שלי בחיים, הבן זוג שלי קצת פחות. הוא כל הזמן נתלה עליי, על ההצלחות שלי וניסה לדחוף אותי קדימה במקום לדאוג לעצמו כי אני יפה מאוד דואגת לעצמי.
ברמת החתונה וילדים - משהו שתמיד היינו מדברים עליו, פתאום התחיל להתערער אצלו.

אחרי שנתיים ביחד הוא גם דיי הפסיק לרצות לשכב איתי כי היו לו כל הזמן חרדות ביצוע, הוא היה גומר מהר מדי, לפעמים לא היה עומד לו.. זה היה מגיע למצבים שהייתי בוכה, כי סה"כ ציפיתי ממנו שילך לרופא או פסיכולוג ויפתור את זה, בדיוק כמו שאני הייתי עושה בשבילו!
משם התחיל המשבר, הוא לא היה מוכן למחול על האגו שלו וללכת לרופא בשבילי והעדיף שאני אסבול ולא אקיים כמעט יחסי מין.
כך היה במשך שנתיים. כבר ראיתי את עצמי מוותרת על יחסי מין כמו שחשבתי שאמורים להיות עד סוף חיי בשבילו, כי כ"כ אהבתי אותו, הוא היה מדהים בעייני, הזוגיות שלנו היתה מדהימה בעייני ואהבתי אותו והוא אהב אותי.

אבל משם הכל התחיל להסדק, פעם בכמה חודשים הריב הזה שוב צף ועולה, כי אני לא יכולה להתעלם מזה שחסר לי הקיום יחסי מין, מפריע לי שהוא לא רוצה לעבוד או לחשוב על העתיד שלו בגיל 26 כשאני כבר התחלתי מסלול קריירה.
הייתי מוכנה לעזור לו ולהכיל אותו, אבל הוא לא העריך את זה, ניסה כל הזמן להתלות עליי, "את תצליחי" "את תפרנסי" וכו' וכו'.

אבל מה? עדיין אהבתי אותו!

בחצי שנה האחרונה כבר לא יכלתי יותר, כל כמה חודשים אמרתי לעצמי זו תקופת ניסיון, את לא רוצה להרגיש שויתרת על אהבת חייך מהר מדי, אז תתני עוד חודש, עוד חודשיים, עוד חופשה, הרי את אוהבת אותו! אולי הוא צריך עוד קצת זמן וזה יעבור?

ככה עברה לה חצי שנה, כל שבוע-שבועיים ריב, כל שבוע אני בוכה עם עצמי, אני מרגישה שאני נובלת. הרגשתי שווה כל כך הרבה יותר ממה שקיבלתי. לא האמנתי איך הוא מוותר ככה על האהבה שלנו.
כל ניסיון שלי לדבר איתו נענה ב"אני לא יודע מה לומר" "לא טוב בלהביע רגשות" "לא יודע מה להגיד לך".

ואז יום אחד קרה מפנה, הקש ששבר את גב הגמל. ראיתי אצלו הודעה בטלפון (כן ידוע שלחטט זה לא יפה, אבל פעם ב..) שהוא מתכתב עם מישהי ומפלרטט איתה, לא משהו ששורדים על המוקד בגללו אבל עדיין, יש לך פה בת זוג שמתחננת לתשומת לב ואתה הולך ונותן אותה למישהי אחרת???

באותו היום יצאתי מהבית, אספתי את החפצים שלי וביקשתי ממנו שלא ייצור איתי קשר יותר (כי הוא לא נתן לי עד אז לעזוב), בכיתי את החיים שלי, כאב לי כמו שלא כאב לי בחיים.
אבל ראיתי פה אופציה לפחות יום אחד להפסיק לבכות ולמצוא אולי מישהו שיאהב אותי באמת.

עברו 3 שבועות, הספקתי לצאת ל-5 דייטים, אפילו לשכב עם אחד מהם.
אני עדיין מתגעגעת לאקס. מוצאת את עצמי כותבת לו לפעמים והוא כותב לי.
לפעמים בא לי לשנוא אותו ולחסום אותו, ולפעמים לא נעים לי כי עוד צריך לסגור את העניינים עם הדירה.

קשה לי מאוד בלעדיו, אני לא מפסיקה לחלום עליו בלילות, הוא תמיד דואג לי, גם עכשיו כשאני חולה, הוא דואג לי. אבל מצד שני, הוא דיי נלחם בעצמו כי קשה לו לראות אותי וקשה לו לדבר איתי, הוא מנסה להדחיק.
הוא לא סיפר כמעט לאף אחד על הפרידה בזמן שאני כבר סיפרתי לכל העולם.

לפעמים מקנן בי הספק שאולי אולי אולי עוד חצי שנה פתאום הוא יבין מה הוא איבד והוא יתאפס על החיים שלו ונחזור, ולפעמים אני אומרת, אולי עדיף שלא.