וואלה כן, גם אני לא מסוגל לפרגן לשניה, ישר מנסה להוריד
זה משהו שיש לי אותו בערך כל החיים, אבל רק לאחרונה שמתי לב לזה.
ברגע שאני רואה מישהו עושה משהו בצורה כשרונית, או שהוא סתם מצליח במשהו, אני ישר מנסה "להקטין" את הההצלחה שלו בראש שלי.
הקנאה אוכלת אותי כמו זומבי שלא אכל שנתיים.
(אני מדגיש שאני שונא את זה בעצמי אז אל תרדו עלי שככה המח שלי עובד)
נגיד שאני רואה שמישהו מהחברים שלי הוציא סינגל ויש לו ממש הרבה צפיות בפייס אז המח שלי ישר מתחיל לייצר מחשבות כאלה:
1. הוא כזה וואנאביייי אין מצב שהסינגל הבא שלו גם יצליח ככה
2. בטח הצפיות יפסיקו לעלות בקרוב
3. חלק מהצפיות זה בגלל שהדוגמנית של הקליפ ממש שווה וכל שאר הצפיות זה בגלל שאנשים ראו שיש צפיות לקליפ אז נכנסו
4. יצא לו בפוקס כזה קליפ שווה
5. בטח הוא שפך מלא כסף על הקליפ אין מצב שהוא היה מצליח לבד
אם אני רואה מישהו ממש חתיך אז המח שלי ישר מתחיל לחשוב
1. בטח הוא כל היום בחדר כושר ואין לו חיים שיתבגר
2. כזה פוזאיסט איך הוא מסתכל למצלמה, זה בנאדם שטחי כולו שופוני
3. הלוואי שתדרוס אותו משאית
בקיצור הבנתם, כל פעם שאני רואה מישהו שמשהו הולך לו אני ישר מתחיל להריץ בראש כל מחשבה אפשרית, כל קצה חוט, כל תקווה קלושה שהוא בעצם לוזר ואפס.
עכשיו מה הקטע, אני לא מבין למה יש לי כזאת שנאה לאנשים שמצליחים.....
מה אכפת לי בכלל? למה לא לפרגן?
חלק מהדברים זה בכלל לא מהתחום התעסקות שלי (אני לא מוזיקאי ולא יוצר תוכן אז מה אכפת לי שהוא מוכשר?!?!)
למה אני לא מסוגל לראות מישהו שמצליח ולהגיד "וואלה הביא שיחוק!" "איזה כיף לו!" למה אני כזה קנאי מגעיל.
אני חושב שבגלל זה אין לי כל כך חברים...
יש לי בעבודה מישהו מצחיק וכל פעם שהוא מספר בדיחה ושופך את המשרד מצחוק אז אני חושב "הוא כזה עלוב, הוא עסוק בלנסות להיות ליצן החצר של כולם, הוא כזה צומי"
ומה הקטע? שאני פי 1000 צומי ממנו, הייתי רוצה לשתות את הצומי שהוא מקבל בקשית ולגרגר אותה לפני שאני בולע.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025