אני מיואשת. אני לא מסוגלת לסבול את המשפחה שלי ואני מעבירה ימים שלמים בחדר נעול לבד. מאסתי באינטראקציות חברתיות וניתקתי קשר עם רוב החברים שלי. הדבר היחיד שנותן לי אור חיובי לחיים זה החבר שלי שחוזר הביתה מהצבא פעם בשבוע או פעם בשבועיים, הזמן שאנחנו מבלים ביחד ממלא אותי באור ובכוחות להמתנה לסופש שאחריו אבל הימים ארוכים והסופשים קצרים. אני ממש רוצה לעזוב את הבית ההרסני שלי אבל עוד לא סיימתי ללמוד ואני לא רוצה להפסיק ולהרוס לעצמי הזדמנויות לעתיד, גם ככה אני לא צריכה לבוא כל יום ללימודים ואני מקבלת ציונים מעולים.
עכשיו אני בעיקר מחכה לגיוס שלי. חשבתי על לחפש עבודה אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לצאת מהבית או בכלל לקום מוקדם. אני מרגישה אנוכית על זה שאני מרגישה ככה למרות שיש לי בן זוג מדהים, אני מצטיינת בלימודים בלי להתאמץ, יש לי מקום לישון בו ובחיים לא חסכו ממני כלום. ההרגשה שלי גורמת לי להרגיש יותר גרוע, שהכל בא מפינוק ושאני בן אדם דוחה. אני מרגישה בתוך מעטה מזהב למרות שבתוכי ובבית שלי הכל מבפנים שחור. כל החיים אני מרגישה ככה. למה אני אבודה כל כך? איך אני אעביר את החודשים הבאים בשקט עד שאתגייס ואצא לחיים שלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025