לא מצליחה להגיע לסיפוק מיני כי אני כל הזמן מתעסקת בלספק את החבר. מה לעשות?

שלום אסקפיפול,
אשמח אם תגיבו בצורה מכבדת.. אני מנסה להיפטר מהבעיה הזאת ואני מעדיפה לקבל תמיכה מאשר תגובות כמו "נו את אישה, ברור שזה מה שאת צריכה לעשות".

אני וחבר שלי בזוגיות כבר שנה,
שנינו חסרי נסיון קודם.
מעולם לא גמרתי, אז זה עוד יותר קשה בשבילי לנווט אותו ואת עצמי.
אני לא נהנת מאוננות, עדיף שתחסכו ממני תגובות כאלה ואחרות שאומרות לי להמשיך לחקור את עצמי, אני מנסה ולא מצליחה.

כשאני מקיימת יחסי מין עם חבר שלי, משום סיבה הגיונית, ההנאה שלי מפסיקה והשליש התקרבות שלי נעלם באוויר. ועד עכשיו לא הצלחתי למצוא את הסיבה לכך. אני כל פעם תוהה למה לעזאזל אני פשוט מפסיקה להיות חרמנית.. ככה סתם.
ובגלל שאני לא מוצאת את הסיבה לכך, עוד יותר קשה לי להלחם בזה.

תמיד כשאני וחבר שלי שוכבים, אני הכי מתמקדת בלעשות לו נעים.. אני מנסה לגוון מהראש ועושה את זה הכי טוב שאני יכולה ואני רואה שהוא באמת נהנה.
גם הוא מאוד עסוק בלעשות לי נעים, אבל כמו שאמרתי ההנאה פשוט נעלמת בלי שום סיבה ואז אני פשוט עושה את זה מההנאה של לעשות לו טוב. אפילו אם מתחיל לכאוב לי בשלב מסוים, אני משתדלת להתעלם או למצוא פיתרון אחר, אבל אני לא מפסיקה.
כי הכי כיף לי לספק אותו.
גם לא הכי נוח לי לבקש ממנו להפסיק שניה ולעשות את זה בצורה מסוימת, כי מאז ומתמיד התמקדתי בלתת לאחרים ולזרוק את עצמי הצידה.

לפעמים אפילו עוברות לי מחשבות בראש כמו - "כיף לי שהגוף שלי יכול לספק אותו ככה" ואני תמיד חושבת על לנסות משהו חדש או לקנות איזה בגד חדש לרגע שנעשה את זה, ואני תמיד משתדלת לטפח את עצמי ולחשוב על הכל לפני ומה יעשה לו את זה ומה הוא יאהב.. ובשלב מסוים אני גם נהנת מזה שהוא "משתמש" בי (הוא ממש לא והוא גם לא רוצה שנעשה את זה מבלי שאני חרמנית), ואני יודעת עד כמה זה שגוי לחשוב ככה אבל אני כבר רגילה שמשתמשים בי ואני כבר רגילה לא לחשוב על עצמי ואני כבר רגילה תמיד לספק אחרים (לא בהכרח בקטע מיני חח).
מן הסתם שאלה מחשבות שלא עוברות לי בראש כשאנחנו עושים את זה, אבל הן חוזרות לשם כשאני מפסיקה להנות ואני עושה את זה נטו מתוך הכיף של לעשות לו טוב.

דיברתי איתו על זה שלא תמיד נעים לי לבקש ממנו משהו, כי לא נעים לי להפסיק את זה ואני רוצה שהוא יגמור ויהיה לו טוב.
והאמת שהוא הבין אותי לגמרי ואמר לי שהוא רוצה לדעת כי גם לי מגיע להיות מסופקת, ואני מבינה את זה לגמרי ומסכימה איתו ושמעתי את המשפט הזה כבר כל כך הרבה פעמים.
אבל אני רגילה שכבר שנה אני לא יכולה לגמור ותמיד ההנאה מפסיקה לי באמצע, אז אני רגילה כבר לזרוק את עצמי הצידה כי למה לנסות מלכתחילה אם זה תמיד יגיע למצב הזה שוב.. וכמובן שאני כותבת את זה במחשבה של עכשיו, מן הסתם שכשאנחנו עושים את זה אני מנסה להנות ומנסה לבקש ממנו לשנות פוזה וכאלה, אני לא חושבת על ההנאה של הניצול שלי ואני לא מנסה לשים את עצמי בצד.. אבל זה מגיע למצב הזה כשאני כבר מפסיקה להנות וממשיכה למרות זאת.

אני בכללי ממש רגישה, אני לא יכולה לסבול שמנצלים אותי, וזה יכול לפגוע בי ברמות.. אבל אני מגיעה לשפל כל כך של ייאוש, שזה מה שעובר לי בראש ואני מרגישה כבר את הדמעות בזמן שאני כותבת את זה.

אני אומרת לכם, בזמן שאנחנו עושים את זה, אני מרגישה הכי טוב בעולם לעשות את זה עם בן אדם שאני אוהבת, אני מרגישה טוב עם עצמי ואני נהנת, אני לא חושבת על כלום נטו ההרגשה הנעימה והמשיכה שלי כלפי חבר שלי.
אבל אני לא מבינה מה עוצר אותי פיזית, מה הדפקה בי שעוצרת את ההנאה הזאת..
אנחנו שניה עוצרים לקחת נשימה עמוקה ובום! לא נהנת ולא כלום, לישון.

מה לעשות?