התמודדות ושינויים נפשיים אחרי פרידה שקרתה מזמן... איך להתמודד?

זה יותר פריקה ומצטער על החפירה וחוסר הסדר...
אני בן 26 ושנה וחצי אחרי פרידה שהייתה שנה וחצי, מאז שהכרתי את הבחורה (אמנם הרגשתי רגשות אהבה ואהבת נפש שלא הכרתי מעולם) אבל ממש השתנתי מבפנים.
פעם הייתי בן אדם מאוד פתוח, מוקף אנשים ומרכז העניינים, ומאז הפרידה אני סגור, לא מרבה לשתף, התבודדתי, מלא בכעסים ושנאה וכל מיני מחשבות שלא מקדמות אותי לשום מקום ואף פעם לא הרגשתי את הרגשות האלה, מעולם לא שנאתי וכעסתי לתקופה כל כך ארוכה.
בעבר הייתי בן אדם מאוד רוחני (גם היום אבל חווה משבר קטן) והיום אני מסתכל על זה בבוז כי היא בעולם הזה... וזאת אחת הבעיות, בגלל שהיינו באותו מעגל ואותם תחומי עניין התחלתי לסלוד מדברים שאהבתי לעשות וזה עוד יותר בודד אותי. הייתי בן אדם שמוקף אנשים והיום אני מתעסק רק בפיתוח קריירה ומנסה להימנע ממפגשים חברתיים... חברים שלי כולם בזוגיות ובחיים של עצמם(כולל אני מלבד הזוגיות וזה מובן לי וטבעי) אבל זה מאוד קשה לי... אין לי עם מי להעביר את החוויות שאני רוצה לעבור, אלה היו דברים שהייתי עושה איתה.
אגב, לא משנה מה אני עושה וכמה הסברתי לעצמי את הסיבות שבגללם נפרדמו וכמה טוב שזה קרה (גם שיחות עם פסיכולוג), היא עדיין חיה בתוכי ולא משתחררת לי מהראש ועבר המון זמן... שנה וחצי ה לא מעט... גם אני חולם עליה המון ושואל את עצמי אם תגיע לי אהבה בריאה בהמשך החיים בעוצמות כאלה. היא הייתה יפה אבל לא הכי יפה ולא הכי חכמה ולא הכי יציבה נפשית, אבל היה לה אור פנימי ואהבתי אותה אהבת נפש וראיתי בה (ולפעמים עד היום) את הדבר הכי יפה בעולם. היה לנו חיבור נפשי, רוחני ומלא בתום וזה חסר לי מאוד. לפני שהיא נכנסה לי לחיים הכל היה בסדר שהייתי לבד ורווק ורק אחרי שנפרדנו הבנתי עד כמה אני מרגיש לבד בעולם גם כשאני לפעמים מוקף אנשים.
כשאני יוצא היום עם נשים זה סוג של מרדד לי את הכעסים ומקל על הבדידות, אבל אני לא באמת מסוגל להיפתח איתן עד הסוף ותמיד אני מסיים את זה. גם בתוך הקשר אני פועל בצורה כל כך טכנית ולא טבעית, כמו רובוט, ואני לא כזה, זה לא מתאים לי... אני בן אדם של רגש ולא יודע מה ישחרר את זה.
יש לי שאלה לאנשים שעברו את הדבר הזה מבחינת הרגש, אולי אתם תוכלו לענות לי, האם רק אהבה אחרת תשכיח את זאת או שעם הזמן היא תתנקה לי מהנפש בלי כל קשר?
מהבחינה של החיים אני באמת די בסדר, יש לי כיוון שאליו אני הולך, סדר יום מסוים, מצב נפשי תקין ורק המקום של הזוגיות זה החלק החסר...
לגבי הפרידה, אין מה להתעכב, הייתה מוצדקת, לא בריאים אחד לשני. יש לפעמים געגוע ולפעמים רצון לחזור מהול עם כל הכעסים, משני הצדדים יש משהו לא פתור ומפוספס בגלל שהקשר הפסיק שעדיין היינו אוהבים ומאוהבים, אבל אני יודע שקשר איתה יהרוס לי את החיים בגלל המון סיבות אז זה לא רלוונטי.
*בבקשה לא לפרסם בפייסבוק*