החברות ביני לבין חברת ילדות שלי נגמרה, זה אמור להפריע לי?

יש לי חברה קרובה וטובה מגיל ממש צעיר. עברנו המון ביחד, אבל תמיד היו בינינו חיכוכים. היא חברה טובה אבל אני מרגישה שלפעמים האגו שלה מתעלה על החברות בינינו. היא מין טיפוס כזה שתמיד צריך להתנצל בפניו (גם אם הוא זה שפגע ברגשות של אחרים) תמיד צריך להגיד לו את מה שהוא רוצה לשמוע (אחרת זה מוביל לריב לא נעים). בגדול מרגיש לי שבקשר איתה צריך להיות מאוד פוליטיקלי קורקט, יש הרבה דברים שאי אפשר להיות כנים עד הסוף לגביהם. בשנים האחרונות הרגשתי שזה הולך ומחמיר. אם נגיד הייתי עוברת משהו אישי וזה היה גורם לי להתרחק מעט, היא הייתה מתעצבנת ונעלבת, ומתמקדת בזה שלא שיתפתי אותה, במקום להוות עבורי אוזן קשבת או להתחשב בזמן שאני צריכה לעצמי. לפני כמה זמן היא הייתה צריכה שאאסוף אותה לאיזשהו מקום, ובדרך מישהו נכנס באוטו שלי. היא החליטה להתפנות באמבולנס ואני פגשתי אותה אח"כ. כל התרחיש הזה מאוד השפיע עליי. לקחתי אותו קשה גם בפן האישי, כי מאז מאוד קשה לי לנהוג, ולצערי נפלה עליי המון התעסקות בבירוקרטיה ובבתי משפט שאני צריכה להגן על עצמי בהם. אבל מעבר לזה, ההתנהלות שלה ממש אכזבה אותי. שילמתי עליה את החוב לאמבולנס שפינה אותה, באמת מתוך רצון טוב לעזור, וכל מה שהיא הייתה צריכה לעשות זה לגשת למרפאה שלה ולבקש זיכוי, והיא פשוט לא עושה את זה. בנוסף לזה, היא החליטה לתבוע את הביטוח חובה שלי. אחרי בירור הבנתי שהתביעה שלה תייקר את הדמי ביטוח שלי, וזה הכעיס אותי ממש. הרגשתי שעשיתי טובה לחברה ומאז אני בכדור שלג שלא מפסיק להתגלגל. ובמקום להיות שם בשבילי ולשים אילוצים וכסף בצד, היא פשוט עשתה מה שנוח לה.
כל האירועים האלה, והתאונה שמבחינתי הייתה הדובדבן שבקצפת, גרמו לי להתרחק. הרגשתי שמצד אחד אני לא מסוגלת לפתוח איתה את עניין הביטוח והטררם של התאונה, מצד שני להמשיך להיפגש איתה כאילו שהכל טוב ויפה הרגיש לי צבוע.
היא פתחה איתי את העניין ואמרתי לה איך אני מרגישה. והיא התאכזבה והפכה את זה לריב, ואמרה לי שהיא בהלם שנתתי לדבר כזה להשפיע על החברות בינינו.
מבחינתי האירוע הזה הוא שיא של אירועים שקדמו לו, ובאיזשהו מקום הוא גם שם את החברות שלנו באולטרה סגול, כי הבחנתי בדברים שלא ראיתי קודם.
למרות הכל תמיד יש לה מקום בלב שלי והיא חשובה לי, אבל אני לא רוצה שאנשים שקרובים אליי ינצלו אותי ברגעי חולשה.
אני מגזימה?