הוא מכור לסמים ואני רוצה להיפרד. איך להתמודד?

אני נמצאת בזוגיות מזה כשנה.
לפני חצי שנה בערך חבר שלי, שנמצא במצב נפשי לא כל כך טוב, הגיע למסקנה שסמים זה הפיתרון למצבו הנפשי.
בהתחלה הוא היה עושה את זה בסתר כך שאני לא הייתי מודעת.
ידעתי שהמצב הנפשי שלו רע ועשיתי כל מה שיכולתי כדי לעזור.
להיות איתו ברגעים הקשים, לחבק, לחזק, לתמוך..
אפילו ביטלתי עבורו כמה ימים של עבודה כדי להיות רק איתו.
הוא הודה לי על כך מאוד וטען שאני באמת עוזרת ומשפרת את מצבו, אבל מהר מאוד גיליתי על עניין הסמים. ממש לא אהבתי את זה וזה עוד בלשון המעטה.
ניסיתי לשכנע אותו אינספור פעמים שלברוח לסמים זה לא הפיתרון ושכדאי שילך לטיפול אם המצב כל כך גרוע.
הוא אמר שיעשה את זה, אבל נכון לרגע זה כלום לא קורה.

באחד הימים שהייתי אצלו הוא לקח כמו די גדולה ששינתה אותו לגמרי.
דיבר אליי בחוסר כבוד, אמר שימצא יותר טובה ממני והשתמש בשפה שלא אופיינית לו.
אלימות לא הייתה שם, אבל פחדתי שזה יגיע לזה כי לא זיהיתי בכלל את הבנאדם. מאוד התעצבנתי וכעסתי עליו עד שזה הגיע למצב של פרידה.
לקחתי את כל הדברים שלי שהיו אצלו וחזרתי לבית שלי.
שלושה ימים אחרי הוא התפכח, הבין מה קרה והפציץ אותי בהודעות ושיחות.
אמר שהוא מצטער, שזה לא היה הוא, שהוא שונא את הכימיקל הזה ושלא רוצה לגעת בזה יותר, שאוהב אותי ועוד.
השתכנעתי שהבנאדם מוכן לשינוי וחזרתי אליו(מבקשת לא לשפוט אותי, זה מצב מאוד מורכב).
בינתיים הוא ממשיך לקחת סמים ובכל פעם זה נעשה בצורה הרבה יותר אינטנסיבית, עד שזה הגיע למצב שתוך 3 חודשים הוא התמוטט בביתו ופונה לבית חולים מעל 4 פעמים.
עכשיו כבר ארבעה ימים שלא שמעתי ממנו כי הוא על סמים וכשהוא על סמים הוא בעולם משלו ושוכח ממני.
אני יכולה להתקשר מיליון פעם ולשלוח אין סוף הודעות והוא לא יענה.
וגם להגיע אליו לבית זאת לא אופציה כי גרים רחוק. אני נוסעת ברכבת ואני אשכרה מפחדת לראות אותו מסטול ושיעיף אותי מהבית שלו או שלא יפתח לי.
ההורים שלו מתכננים לשלוח אותו לגמילה ואני בהתלבטות נורא קשה האם לסיים את הקשר הזה אחת ולתמיד.
הבעיה היא שכל עוד הוא תחת השפעה ולא צלול אני בכלל לא יכולה לדבר איתו.
רק כשהוא נקי אפשר לנהל איתו שיחה רצינית, אבל גם אז הוא מתחיל לבכות, להתחנן אליי שהוא צריך אותי, שאני עושה לו טוב, שהוא אוהב אותי וכו.

ככל שהזמן עובר אני מרגישה שנהיה לי יותר ויותר קשה.
בעיני המשפחה שלו אני מוגדרת כ"גיבורה" כי אני עוד שורדת אותו.
אמא שלו טענה בפניי שאני העוגן בחיים שלו, שאם לא אני המצב שלו היה הרבה יותר גרוע.
לי זה נדמה שהמצב שלו הכי גרוע שאפשר..
אני צריכה להיפרד ממנו ולתת לו לעבור לבד תהליך של גמילה, או להישאר איתו בכל מצב?

מאיפה אני מביאה כוחות להישאר חזקה, לא להתפתות ולהיפרד באופן סופי?
וגם אני עדיין לא בטוחה שזה יהיה הצעד הכי נכון עבורנו כי לפני עניין הסמים הכול היה טוב. ריבים פה ושם כמו כל זוג, אבל התאמנו כמו כפפה ליד.
חיבור מושלם, כימיה, משיכה, חברות, אהבה.. הכול היה בקשר הזה עד שהגיעו הסמים..
מה לעשות??