היי לכולם,
אני ובת זוגתי ביחד כבר שנה וארבעה חודשים. אנחנו ביחד עוד מהצבא והקשר מתקדם ממש לפי הספר. היינו בחופשות, בחו"ל, יוצאות עם חברים אחת של השנייה ומכירות את המשפחות שיודעות עלינו ויחסית מקבלות ותומכות, כנל לגבי החברות הקרובות שלי שגם יודעות.
אני אוהבת אותה בכל ליבי. היא האהבה הכי טובה שיכולתי לאחל לעצמי. היא מפרגנת, תומכת מצחיקה וממש תעשה הכל בשביל שאהיה מאושרת והאהבה היא באמת כזאת של פעם בחיים.
הבעיה היחידה היא שהיא אישה. אני יודעת שהנטייה המינית שלי היא לשני המינים אבל אני כן רואה את עצמי מתחתנת עם גבר ומקימה משפחה מסורתית. חשוב לציין שהניסיון שלי עם גברים הוא דל מאוד אך מצאתי את עצמי מאוהבת ומפנטזת על גברים יותר מפעם אחת.
אני יודעת שזה פשוט לא פייר כלפיה ואני לא שלמה עם עצמי בנושא הזה.
כשהיא מנשקת אותי ברחוב אני מובכת, אין לי אומץ לספר לאנשים שיש לי חברה למרות שאני יודעת שלאף אחד לא אכפת. בצבא היינו בארון למרות שהיא כבר מזמן עברה את השלב הזה והיא לסבית מוצהרת. אני פשוט חושבת שמגיע לה טוב מזה ומצד שני אוהבת אותה כל כך ויודעת שאני כן מעניקה לה חום ואהבה. אבל אני פשוט לא מצליחה לקבל את עצמי ולשים *** על מה שכולם חושבים. אני לא יודעת מה לעשות ואיך להמשיך מכאן. אני לא רואה את החיים שלי בלעדיה ולא מוכנה לוותר עליה כרגע בעד שום הון שבעולם ובאיזשהו מקום לא מצליחה לדמיין אופציה של פרידה.
מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות? עצות ודברי חוכמה יתקבלו בברכה ותודה רבה לעונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025