אני לא מצליחה להוציא את החוויה המזעזעת מהראש. איך לשכוח את זה?

זה קרה לפני כמעט שנה. נסעתי לספרד לsummer school לא בגלל שהייתי צריכה. פשוט רציתי להרגיש את החוויה להיות בספרד. נסעתי עם עוד כמה ילדים מישראל אבל ממש מעט משום שזה עלה 14 אלף שקל. חשבתי שבסכום כזה אני חייבת להנות. טעיתי. המחנה היה שבועיים. בשבוע הראשון מצאתי שלוש חברות והיינו קבוצה. מסתבר ששתי החברות מהקבוצה עוזבת אחרי שבוע. חשבתי שיהיה בסדר שאני אמצא חברים. אני תמיד מוצאת. כולם לא דיברו אנגלית טוב. ודיברנו רק את השפה שלהם. (צרפתית/אטלקית) לא הרגשתי שייכת. רציתי ללכת הביתה,אבל ידעתי שזה יעלה לאמא שלי ואבא שלי הרבה כסף אז אמרתי שאני יהנה מהחוויה. יום אחד הלכתי לעיר עם המחנה ושכחתי את הטלפון שלי על השידה בחדר שלי. כשחזרתי לחדר גליתי שמשהו רצה להיכנס לגלריה שלי. היו לי שמה הרבה תמונות פרטיות וזה היה סוג של משהו ששבר את גב הגמל. לא מצאתי את עצמי באף קבוצה. הרגשתי לא שייכת. רציתי רק להיות בבית. היום האחרון היה הכי רע. כולם כמעט עזבו חוץ מישראלים ועוד כמה. רציתי כבר לעוף הביתה. ילד מצרפת שאל אותי אם אני רוצה ללכת לסיבוב. בגלל שלא היה לי עוד מה לעשות הסכמתי. הוא שאל אם אפשר להיכנס לחדר שלו שנייה,הייתי תמימה וחשבתי מה כבר יכול להיות. ברגע שהדלת נסגרה הוא התחיל לנשק אותי ולדחוף אותי לקיר. למחוץ לי את הישבן תוך כדאי שהוא מנשק אותי. קפאתי. לא עשיתי כלום. אחרי כמה שניות התאשתי ודחפתי אותו ממני. ואני טיפשה במקום לברוח משם. שאלתי אותו שאלות. הייתי צריכה ללכת משם. אבל זה לא נגמר פה. אחרי המחנה היה קבוצת ווצאפ של כולם. לא נכסנתי עליה כי כל מה שרציתי היה לשכוח שזה בכלל קרה. אבל באיזשהו יום ראיתי בתמונות שלי שיש את המספר טלפון שלי ועיגול סביבו. נכנסתי לקבוצה וראיתי באטלקית שמשהי כתבה משהו עליי, אולי ביקשה את המספר או מאיפה אני. ואז ילד כתב בקבוצה ליאור? ההיפופטים עם משקפיים? היה הרבה תגובות של צחוקים בדיחות. ואחרי זה ילדנ הבינה שאני בקבוצה וצילמה את זה. התחלתילבכות. במזל אמא שלי הייתה לידי ועזרה לי לעבור את זה. יצאתי עליו ויצאתי מהקבוצה. זה רודף אותי. ההרגשה המגעילה הזאת. ילדים יכולים להיות כאלה רעים. אבל אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי. אני רוצה לשכוח את זה. אני רוצה שזה לא יכאב לי יותר.