איך אפשר להרגיע הורים מודאגים?

לאחרונה מפריע לי היחס של ההורים כלפיי בעיקר לאחר שאחי הקטן (בן 26) התחתן לפני כחצי שנה ואני נשארתי האחרון שלא התחתן במשפחה. שתי האחיות שלי גם התחתנו כך שנשארתי ה"כבסה השחורה" במשפחה. מאז, ההורים לוחצים עלי עוד יותר להתחתן, מביעים באופן גלוי את אכזבתם ולא פוסחים על משפט המחץ: "כל האחים שלך התחתנו, אתה כבר בן 32!!! מתי אתה תבנה את החיים שלך!?". מבחינתי זו סיסמא חסרת תוכן כיוון שזה נשמע לי לא הגיוני להתייחס לחתונה ולמשפחה כאילו זה החיים האמיתיים. החיים זה הכל.. מתחילת החיים ועד סופם, החיים זה לא איזה "חבילה ארוזה מראש". אפשר להקים משפחה גם מבלי להתחתן, אפשר להביא ילד גם בגיל 40 בטח כשאתה רואה סביבך זוגות סובלים, שלא טוב להם, שנכנסים למשברים בעיקר כלכליים ולא יודעים איך לצאת מהם כך שגם המשפט "יהיה בסדר" כבר לא תופס וחלקם מתגרשים, נכנסים למינוסים מטורפים והעיקר שהם בונים את ה"חיים שלהם"...

מאז שאני מכיר את עצמי אני טיפוס דיי מרדן כיוון שמבחינתי אין דרך אחת לחיות את החיים ובטח שאני לא חייב לחיות חיים שאחרים מנסים להכתיב לי ואז להאשים את כל העולם שרע לי, אין בזה שום היגיון... בגלל זה גם היה לי קשה להבין למה אני צריך לשבת בכיתה וללמוד דברים משעממים שלא יעזרו לי בחיים ועוד לכתוב כל מילה של המורה במחברת. בשלב מסוים ויתרתי על "התענוג" הזה. בכל אופן, בחיי הבוגרים מצפים ממני להיות כבר נשוי עם ילד אחד לפחות אך בשלב זה בחיי, הקמת משפחה זה לא בראש סדר העדיפות שלי.. מה שמעניין אותי זה שיהיה לי את השקט להשקיע בזמני הפנוי ביזמות ובעסקים לאחר שעות העבודה...

בעבר היו לי 2 עסקים עם פוטנציאל שלא הצליחו וכיום אני עובד על עסק חדש בתקווה לשפר את מצבי הכלכלי. מבחינתי, אני לא מעוניין להביא ילד לעולם מבלי שאהיה מבוסס כלכלית ואז להיכנס לסטטיסטיקה של "לא מצליח לסגור את החודש" או "אני חייב להביא פרנסה הביתה בכל מחיר כדי להביא אוכל הביתה" גם אם זה אומר לסבול במקום עבודה, לעבוד קשה מהבוקר עד הלילה ולא לראות את הילדים "כי ככה זה ואין ברירה". אני חייב לומר שאני מעריץ זוגות צעירים שיש להם את האומץ להביא ילדים לעולם כשהם בתחילת דרכם ואינם מספיק מבוססים ואז נכנסים למין מרדף אחרי הכסף כדי להביא פרנסה הביתה. אני בכל אופן לא מסוגל להיכנס לזה... לגבי זוגיות, בעבר היו לי אהבות אך כל מי שהייתה איתי ידעה שבתקופה זו אני לא בעניין של חתונה וילדים ושאני לא מתכוון להביא ילד לעולם לפני שאני אהיה מבוסס כלכלית.

אז לאחר שחפרתי קצת רציתי לחדד מעט את הקושי שאני נמצא בו. כיוון שאני מרגיש קצת חריג בנוף אני מרגיש כל פעם שאני צריך להתנצל על כך שאני משקיע את כל כולי בדברים שאני אוהב, שטוב לי, שאין לי רגע משעמם בחיים גם אם זה אומר להיות לבד. ההורים שלי מכירים את העקרונות שלי אך מתנגדים להם כיוון שהם חונכו על עקרונות אחרים ולכן הם כל הזמן מודאגים, אומרים לי שהפחד שלהם זה שאהיה לבד ואף אחד לא ידאג לי ושאני חייב להתעורר כי הזמן עושה את שלו ובינתיים אנשים מתחתנים ואני נשאר לבד ומבזבז את הזמן שלי ב"שטויות" ושלהיות מבוסס זה תהליך של שנים ושלהתחתן ולהביא ילדים בגיל מאוחר זה לא חשיבה נכונה וחבל שוויתרתי על זוגיות טובה ושאני אצטער על כך בעתיד.. אותם ההערות עולות גם באירועים משפחתיים וזה ממש לא נעים שכל המשפחה צריכה להיות עדה לאותם הדאגות. בזמן האחרון אני פחות ופחות מבקר את הוריי עקב הערותיהם הפוגעניות והמעליבות שגורמות לי להרגיש נחות לרגע. האם יש דרך להרגיע את הוריי המודאגים מבלי לוותר על העקרונות שלי?