כולם אפסים ולוזרים, מרגיש כאילו אני היחיד ה"נורמלי", זה הגיוני?

אני בן 15 לומד בכיתה י'
אני אספר לכם למה אני מתכוון מהכותרת וקצת על עצמי...
אני מרגיש שכולם ממש לוזרים. בבית ספר, בחדר כושר, בבית, בעבודה, וכל מקום אפשרי
הסיבה היא שאני רואה איך כולם מתנהגים ואיך כולם מתנהלים ביום יום שלהם. נגיד בבית ספר, יש לי אחלה של בית ספר עברתי אליו השנה... (ט'-יב')
זה בית ספר עד 120 ילד שנחשב יעני של ערסים או של ילדים עם בעיות התנהגות אבל בתאכלס זה בית ספר קטלני פשוט מגיעים אליו ילדים שבאים מהוסטלים ופנימייות בגלל בעיות במשפחה או דברים שלא הסתדרו בבית וזה ככה רוב הבית ספר, זאת אומרת שהילדים בבית ספר הם ילדים יחסית על רמה בגלל שעובדה שהם עברו דברים בחיים שלהם ומזה החבר'ה בבית ספר יש להם אופי סבבה יחסית לילדים שהיו לי בבית ספר הקודם. עברתי לבית ספר הזה מבחירה שלי כי רציתי ללמוד שם מקצוע מסוים, וברוך השם מצאתי חברים וידידות כבר מכל השכבות.

תחילת שנה של בית היה סבבה לגמרי הכרתי כמה בנות וכמה חברים הייתי בטוח שבכל הבית ספר הזה יש רמה של אנשים אבל בסוף התאכזבתי.. (יש כמה ילדים על רמה אבל). אני רואה שילדים לא אמיתיים עם עצמם וחסרי ביטחון באופי שלהם. זאת אומרת שהרוב צבועים, לא יגידו את האמת בפרצוף, מנסים להיות "משהו" מהסיבה שהם לא, שמים מסכות, מעדיפים לשקר קצת ולא להיות כנים ויש עוד מליון דברים וכל הדברים האלה אני רואה על החבר'ה מהשכבה או מהבית ספר בכללי.


חברים שלי מהשכבה פתאום התחילו להיות בפוזה מנסים להיות מחזיקים כי וואלה יש לנו קצת בעיות עם אנשים בשכונה אז הם שמים מסכות של יעני מחזיקים כאלה מהפחד שיהיה להם רושם של ביצות בבית ספר או בשכונה... אני רואה איך חברים שלי מתדרדרים בבית ספר שמים זין על הכל לא לומדים מדברים כמו מזדיינים למורים שמים כיפה שחורה מתחילים לעשן ירוק בשביל שירגישו גברים ובמיוחד בגלל שהם מושפעים מהבית ספר, רק בשביל שיהיו בדמות של כאילו הם הכי למעלה. מנסים לחקות ילדים באופי ולהתנהג כמוהם, אבל לאף אחד מאף מהם אין אחוז אחד של ביטחון עצמי *אמיתי* כי הכל מסכה אחת גדולה על הפרצוף שלהם. והתחלתי להיות איתם בקשר לא משהו.

כל מני בנות שמשחקות אותה מלכות שעוד שנייה אני בועט להן במוח שבתאכלס יש להם ביטחון עצמי מזויף כי הן יפות וככה הם נולדו וחוץ מזה אין להם עוד מה להראות, רק פוזות מעפנות שהן מנסות להיות שוות וכל החרטות האלה. בקושי מצליח למצוא חברה כי כל אחת אהבלה.

לאף אחד אין את הביצים להיות אמין עם בן אדם ולהגיד לו את האמת בפרצוף כמו ההבדל בין "לא יכול" ל- "לא רוצה". או בין "בסדר נו אני יעשה את זה" ל- "לא אני לא יעשה את זה".

ולי אישית ברוך השם יש לי את החברים שאני באמת אוהב אותם ואת הידידות שגם אותן אני באמת אוהב. ואני יכול לדבר איתם על הכל.
ואת האמת שפעם גם אני הייתי מושפע שעליתי לכיתה ז' בבית ספר הקודם שלי ושחכתי את כל החברים הקודמים שלי. התחלתי לעשן, לשתות, לרדוף אחרי חברים כמו כלב, להסתובב בין חברים מזויפים, לא לומד, בלי מטרות, פוזות, וכל זה כי הייתי אפס חסר ביטחון. מכיתה ח' התחלתי להשתנות הבנתי את החיים לאט לאט הבנתי מה זה אופי מה זה ביטחון עצמי מה זה חברים אמיתיים. התחלתי ללמוד טוב אני עשיתי מהפך מטורף אני זוכר שבכיתה ז אחת מהתעודות שלי קבלתי ממוצע 49 והיום הממוצעים שלי באיזור ה80 פלוס מינוס. התחלתי פשוט להבין את החיים זה גרם לי להיות חזק ועם השראה בחיים ועם מטרות אם זה בלימודים או בחדר כושר או באיגרוף (אני מתארגף כמעט 3 שנים). וזה פשוט חיזוק אותי נפשית. ומאז ילדים מהבית ספר הקודם התחילו להעריך אותי על מי שאני ומה שאני עושה ובמיוחד המחנך שהיה לי.
ואיך שהתחלתי להשתנות התחלתי לראות את ההבדלים, לראות שכל הסביבה היא גרועה וזה מבאס...