אני לא אוהבת להיות בבית הספר ואני רוצה לפרוש. מה לעשות?

אני בכיתה י כרגע (בדיוק במחצית ) ואני ממש רוצה לפרוש , אני אסביר . אני גרתי במרכז בערך עד גיל 13 ומגיל 13 עברתי לצפון (עינייני עבודה) אז יוצא שהתחלתי פה חטיבה , בהתחלה הכל היה בסדר יחסית הכרתי חברים חדשים וכולי , אבל באיזשהו שלב הבנתי ש״החברים״ האלה לא באמת היו חברים שלי , הם תמיד ירדו עלי (האופן דיבור שלי בעיקר) ואז הלימודים התחילו להדרדר (קיבלתי ממוצע 50 בתעודה של סופשנה) ,עברתי בית הספר לבית הספר אחר וגם שם היה לי בעיות אתקלמות , ואז בכיתה ט עברתי לבית הספר שאני נמצאת בו עכשיו , וגם בכיתה ט היה לי בעיות אתקלמות ( אבל מצאתי כמה חברים מהשכבה) ובאותו זמן כבר לא הייתי בראש ללמוד כבר איבדתי את זה ממזמן (תחילת כיתה ז משהו שמה) והברזתי מלא ןבאותו זמן כבר התחלתי לא להגיע , בקושי נכנסתי לתיכון , אבל בכל זאת קיבלו אותי איכשהו , ואני הבטחתי לעצמי ללמוד , לא משנה חברה , לא משנה אף אחד נטו לימודים , תחילת שנה הכל טוב ויפה .. ואז הגיע נובמבר (אפילו אמצע אוקטובר ככה) ושוב הרגשתי מעמסה כי במתמטיקה לא הייתי בקצב והשעות ארוכות (והתחלתי לאבד את זה ) וכן ישלי חברות אבל אין לנו שום דבר במשותף וגם כשהיה כל מיני טיולים ( שלח ופעילויות) אף פעם לא השתתפתי ולאט לאט הרגשתי כאילו אין לי סיבה ללכת יותר . היה ימים שהייתי הולכת יושבת מחממת את הכיסא מה שנקרא וחוזרת הבייתה , באותו זמן אני נרשמתי לאוניברסיטה הפתוחה ללימודי מקצוע שאני רוצה ושואפת לעסוק בו , ואל תטעו אני אוהבת ללמוד ולקרוא (ספרים = לייף) ויש לי מלא תחביבים (נגינה,תפירה , עיצוב ,צילום עריכה וכולי..) אבל בבית הספר אני פשוט בנאדם אחר , אני מרגישה שקשה לי לבטא את עצמי בשיעורים ואני פשוט מסתגרת , אני חושבת שיש לעולם ככ הרבה להציע ואני לא חושבת שאם אני אשאר בבית הספר אסיים בגרויות זה ״יקנה״ לי אושר מסוים , אבל עכשיו להווה , דיברתי עם הקבסית (אני ואמאשלי) כיוון שהמצב לי בבית הספר ממש הדרדר (אין ציונים , נעדרתי מבית הספר במשך איזה שבועיים) וביררנו אם יש פטור מסתבר ששינו את החוק ואי אפשר אז היא המליצה לי ללכת לבית ספר סוג של אקסטרני ( יש עדיין תעודת 12 שנות לימוד ) הלכתי לשמה במשך כמה ימים והחלטתי שאני לא רוצה ללכת לשם יותר (הוא יקר ממש ולחינם המורים לא מלמדים ילדים מעשנים חופשי וכולם מעלימים עין ) הקטע הוא שניסיתי ללמוד ובכל הימים שהייתי שם לא ביקשו ממני לפתוח את המחברת אפילו פעם אחת ( התלמידים לא אפשרו למורים ללמד) לא רציתי שאמאשלי תשלם את הכסף הזה לחינם ( אני לא באה מבית יותר מדיי עשיר ואמאשלי נשואה בשנית ואת האוניברסיטה אני חצי משלימה ) אז החלטתי לצאת גם משם וכרגע אני חסרת בית ספר , האוניברסיטה תתחיל רק בפבואר (וגם זה סוג של מכינה שקובעת אם אני מתקבלת ללימודים עצמם או לא ) הקבסית רוצה להחזיר אןתי לבית הספר הקודם , וגם אם אני אחזור אני כנראה פספסתי המון חומר (מתחילת שנה) שיהיה לי פער להשלים (וגם את המתכונות וכאלה ) שקלתי ללכת לבית ספר אקסטרני רגיל אבל זה מתחיל ביא ואני גם לא אוכל לממן אתזה עם האוניברסיטה וכל אחד לוחץ עליי משהו אחר ( אגב התעודת 12 שנות לימוד לא כזו משנה לי כי אני רוצה ללכת עם התואר שלי ללמוד תואר שני בחול באותו נושא) וגם הבית ספר לא משתלב עם האוניברסיטה הפתוחה מה שגורם לזה להיות עוד יותר קשה , אני פשוט לא מרגישה שבית ספר זה הכיוון שלי יותר , אני מרגישה שזה מריחת זמן ( יש אנשים שמסיימים את הבגרויות תוך שנתיים) אני פשוט לא מסדרת עם המערכת וכולם גורמים לי להרגיש רע לגבי זה (אנשים בתיכון עוד מנסים לחפש את עצמם ומה הם רוצים לעשות בחיים שלהם ואני כבר יודעת מה אני רוצה לעשות ממזמן) אני פשוט מנסה לעשות מה שיגרום לי להיות שמחה אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות