נפרדנו בגללי ואני לא מפסיק לחשוב עליה. מה עושים?

הסיפור ארוך, אבל היינו קצת פחות משנה ביחד. היא הייתה האהבה הראשונה שלי.
לא חוויתי כאלה רגשות עצומות אף פעם.. כל כך הרבה אהבה כלפי בנאדם אחר, אכפתיות, דאגה, הערצה אפילו, הכל היה שם..
נפרדנו כי הגענו למצב שהיא הייתה מקנאה בי ברמות קיצוניות, והגיע למצב שהיה אסור לי לדבר עם אף בחורה חוץ ממנה ולהתחיל לנתק קשרים עם אחרות.
כשהייתי מדבר עם מישהי אחרת, היא הייתה חושבת שאני בוגד בה ופחות אוהב אותה.
כתוצאה מכך, הגעתי למצב שגם אני התנהגתי בצורה כזאת, פיתחתי קנאה, רק שאני כן "הרשתי" לה לדבר עם חברים/חברות שלה ולהיות איתם.
אז כתוצאה מכך, אני די עצבני מטבעי, הגעתי למצב (שאני מתחרט עליו ברמות קשות) שהתעצבנתי עליה חודשיים לפני הפרידה, כמעט כל יום.
ריבים כל יום רוב היום, הרבה בגללי.. עם כמה שקשה לי להודות באמת, אבל הרבה היה בגללי.
יכולתי לעשות את זה אחרת, ולא להתעצבן עליה ולהעליב אותה כשהיא עשתה את אותו הדבר כלפי.. אלא להגיב באיפוק ולהבין שיש מילים שחודרות יותר עמוק מהרגיל, והיא בסופו של דבר לא חייבת לי כלום ועלולה לעזוב אותי..
אם רק הייתי יודע שזה יגמר ככה.. כל הזכרונות שלנו ביחד.. כל התכנונים שהיו לנו.. הכל נשבר לחלקים קטנים ולא מעבר לזה..אם להגיד את האמת.. אני מתגעגע אליה ובחיים לא הייתי נותן לה לעזוב אותי..
הבטחתי לעצמי שמאז הפרידה, אני הולך לעבוד על הפאקים שלי, שהעיקרי זה העצבים.
מוצדק, לא מוצדק, זה לא משנה יותר.. כי אני זה שדפק את זה ולא ממש משנה אם זה היה נכון בגלל ההתנהגות הקנאית או איסורים שחלו עלי ללעשות דברים, הייתי צריך לפעול אחרת
דיברנו לאחר ששלחתי לה הודעה בכדי לגשש ולראות אם אפשר להחזיר את הקשר, כי אני מתגעגע ועדיין יש לי אליה רגשות.
קיבלתי תגובות קרות ושאין אהבה כלפי יותר.
כמובן שיותר קל לי להמשיך עכשיו ואני לא מדוכא כל היום בגללה, אבל זה עדיין שם.
היא עדיין בראש שלי, אני עדיין מחפש לראות אם היא פעילה ברשתות החברתיות, או איך אפשר למצוא משהו שהיא עושה ביום יום שלה מדי פעם.. וכמה פעמים ביום שזה עולה ואני לא נלחם במחשבות אבל זה פשוט לא עוזב אותי
איך יכולתי לדפוק את זה ככה, אני כל כך מתחרט.. היא הייתה כל העולם בשבילי.. אני עדיין אוהב אותה.. והייתי עושה הכל בכדי להחזיר אותה אלי אם הייתה אפשרות, אבל היא אמרה שהיא לא אוהבת אותי יותר, וחסמה אותי.
אם היא רק הייתה יודעת כמה אני מוכן לשפר את עצמי בשבילי ובשבילה, ללמוד מהכל.. היא הייתה הראשונה שלי ולא היה לי נסיון במיוחד בכלום, וזה סוג של היה לי "מובן מאליו" שהיא איתי ואוהבת אותי, מפני שאני נאמן לאנשים קרובים אלי בחיים ולא נוטש אותם או בוגד.
מסתבר שטעיתי ולא כולם כמוני, מן הסתם..
איך ממשיכים מפה? אני פשוט לא מצליח, אולי אפילו לא מוכן לשחרר אותה ממני.. אפילו שהיא כבר לא איתי.. זה פשוט.. זה נראה בלתי אפשרי..