לפרוש מהנדסה בשנה שלישית? בדיכאון

אז זה לא הסיפור של סטודנט שמתקשה בלימודים או עם יכולות נמוכות אלא ההפך .. תמיד אהבתי להיות מצטיין , בתיכון הייתי יושב בשיעור לא מקשיב בכלל
ולא עושה שיעורי בית אבלל יומיים שלושה לפני מבחן דוחף את החומר ממוקד מטרה ומוציא 100, סיימתי מצטיין מחזור והכל 5 יחידות ,בצבא שירתתי ביחידה מסווגת והייתי גם קצין וכל זה היה מתוך מטרה - להצטיין ולהסב גאווה להורים בכל דבר שאני עושה גם אם זה לא באמת מעניין אותי , כשהשתחררתי מהצבא עשיתי פסיכומטרי והוצאתי 720 פלוס ,היה נראה לי נכון ללמוד רפואה או הנדסה או מדעי המחשב , לרפואה לא התקבלתי ולקחתי את זה מאוד קשה אם כי ניסיתי רק על בסיס פסיכומטרי אחד,עברתי לגור בחיפה בקירבה לטכניון והתחלתי מדעי מחשב לאור המלצות , המעבר מהסביבה הנוחה של המשפחה שמעודדת וגורמת לך להיות ממוקד מטרה מאוד הקשה עליי ,ציפיתי שתוך כמה ימים תתעורר בי המוטיבציה ואחזור להיות תחרותי וממוקד מטרה כמו שאני רואה אבל זה לא עניין אותי ולא ממש היה איכפת לי בכלל ,אחרי סמסטר החלטתי לעזוב לנקות את הראש ולהאשים את בחירת התואר , חזרתי אחרי סמסטר לטכניון והחלטתי להחליף להנדסת תעשיה וניהול מתוך מחשבה שזה יעניין אותי יותר , ובו בזמן הורים שמאוכזבים מהבחירה וחושבים שזה פחות מוערך ומתאים לי ,הייתי כל כך חרד לעשות טעות שוב ולהקשיב לאחרים בבחירת התואר וגם ככה מאוכזב מזה שרפואה הבחירה הטבעית שלי נגנזה ככה שהבהרתי להם שלזה אני הולך ועכשיו תתעורר בי המוטיבציה .. אבל התבדיתי . זה גם לא עניין ,עמוס ונוגע במלא תחומים מתמטיים בלי להבין מה מעניין אותי , אני חושב שעד כה לא פרשתי רק בגלל הפחד לאכזב שוב ולנטוש לצמיתות את האקדמיה . הציונים שלי בינוניים ואני ממש לא מרגיש שנותן את כל כולי לפני מבחן כמו שאני מכיר את עצמי , אנשים אומרים לי שזה ככה באוניברסיטה ו80 זה ה100 החדש אבל אני בכלל לא מרגיש שאני משקיע ,כל סמסטר משברי מוטיבציה ,לא הולך להרצאות , ומדבר כאן בנאדם שהיה כל כך הישגי ואין מצב שמישהו יעקוף אותו בציונים , זה מתיש אותי המשברי מוטיבציה האלה והזוי לי שאני הגעתי למצב הזה , יש מלא אנשים שהיו תלמידים פח בתיכון ופתאום באקדמיה מתעוררת בהם מוטיבציה שלא הייתה קיימת בהם וזה מרגיז שממני זה נעלם , התקופת מבחנים האחרונה פשוט עברה בדיכאון וכעס ,לא ניגשתי לשלושה מבחנים ועברתי שניים עם 65 , ואני בטוח שיכולתי להוציא ממש יותר אם לא הייתה נופלת עליי שוב השביזות .. איך מוצאים מוטיבציה ? אני גם לא יכול לשתף את ההורים שלי כי הם גם ככה מאוכזבים מבחירת התואר ולא מעריכים אותו על אף שאני סטודנט באוניברסיטה להנדסה .. אין לי מוטיבציה וזה הזוי לי .. מילא הייתי אומר שיש לי בעיות לימודיות אז הייתי מקבל את זה אבל זה ממש לא זה. ,אני הורס לעצמי פשוט בגלל החוסר במוטיבציה , לעולם לא חשבתי שאגיע למצב כזה שתקופת האקדמיה תהיה דיכאונית עבורי , אני הכי אהבתי להשכיל ולהיות הישגי , מה לעשות ? לעזוב ? גם אם זה נטו בגלל משבר מוטיבציה ובכלל לא בגלל קושי לימודים ? גם אם אעזוב אני אפילו לא יודע מה כן אני רוצה להיות .. משפטים מעניין אותי ,רפואה מעניין אותי , תחומי פוליטיקה ופעילה חברתית מעניינים אותי .. אבל לעזוב ככה ?