אמא שלי אישה עצבנית ואי אפשר לשתף אותה בכלום. מה לעשות?

היי!
אני הולכת לחפור קצת, מצטערת מראש :
אז אני בכיתה ח', אני ילדה מאוד רגישה ואכפתית, אני מאוד חכמה ואיטיליגנטית, ואני ממעמד חברתי נמוך - ממוצע.
אין לי יותר מידי חברות - אבל אני לא לבד .

הבעיה העיקרית שלי בחיים היא המשפחה שלי -
אנחנו משפחה אוהבת ותומכת בסך הכל ... אבל מאז ילדותי הייתי הילדה הכי פחות אהובה במשפחה, אתן דוגמא :
אני קבוע צריכה לנקות את הבית כל שבוע ... ואני הכי קטנה. אחיי גדולים ממני ומהם לא מבוקש לעשות כלום .. וגם כשהיו בגילי לא התבקשו לנקות.
כלומר מופנית אליי יותר אחראיות בניקיון, כי איך אומר, אחיי די ילדותיים.

תמיד בריבים אחיי הגדולים מרביצים לי - ואף פעם לא חוטפים מזה, תמיד אני זו שסובלת ומקבלת עונשים.

הוריי אנשים חכמים ואוהבים - אבל אני הבת הפחות מועדפת. הכבשה השחורה. ובנוסף, פרט שלא ציינתי הוריי מאוד פרימיטיביים ושיטת החינוך שלהם מאוד נוקשה וקשה.
אבל למדתי לחיות עם זה - עד שהתחלתי את גיל ההתבגרות..

תמיד הייתי ילדה מחוננת - החנונית של הבית. ביסודי באמת הייתי חנונית ולא היו לי חברות.. אבל בחטיבה השתניתי ועכשיו אפשר לומר שאני לא חנונית יותר - אלא פשוט ילדה חרשנית שאכפת לה מלימודים , והיא משקיעה. אבל יודעת לשים גבול ולהשאיר זמן לחברות....
רוב האנשים פה יגידו שזה נפלא, שזה מבורך ושאיזה כיף שיש לי חברות.

הוריי לא. הם מצפים ממני ומאחיי ליותר - בייחוד ממני - החנונית של הבית.
כלומר, אחי עומד על ממוצע 50 בבגרות והוא נכשל כמעט בכל הבגרויות - הוריי לא הגיבו בחריפות כלל כמו שהם עושים איתי.
אני עומדת על ממוצע של 94, הם עדיין כועסים עליי ומענישים אותי מציון של מתחת 85. עכשיו, אני בסך הכל בכיתה ח'! הציונים בגיל הזה לא שווים כלום מאוחר יותר בחיים, נכון?

אבל זאת רק עוד דוגמא לכמה שהוריי נוקשים, אבל שוב עד לפני כמה זמן חשבתי שהם כועסים עליי מדרגה ואהבה, ורוצים לחנך אותי להצלחה מגיל צעיר..

הוריי מצפים ממני להיות ילדה מושלמת, שאסור לה לקבל שום הערה לא טובה, תמיד יצדיקו אות המורות שלי, ולא יקשיבו לדבריי.
הם ידרשו ממני להכין את השיעורי בית שלי ממש בשנייה שקיבלתי אותם - אם במקרה שכחתי אותם בבית, אני אקבל עונש רציני.

הוריי עובדים עד מאוחר, ואיך לומר... הם לא ממש מסתדרים ביחד. כלומר, הם לא על סף גירושין, אבל הם לא מפסיקים לריב. הם באים הביתה, מתחילים לצעוק להתעצבן, ואז יוצא מצב שהם מאוד כעוסים, ואז בסופו של דבר כולם חוטפים כשהבן אדם שמסביבך רגוז.

בילדותי הייתי ילדה שמתשתפת את אמא שלה בהכל, לטוב או לרע. מספרת לה כל דבר קטן ולא היה בנינו סודות .- היינו מהסוג האלו של האימהות והבנות שהן חברות הכי טובות...
עד שאמא שלי התחילה מאוד לכעוס עליי, למשל באתי לשתף אותה שרבתי עם חברה שלי, והיא הייתה מתעצבנת עליי. שוב, אני ילדה מאוד רגישה וכל פעם שכועסים עליי אני נפגעת מאוד ולרוב בוכה.. וגם תמיד ראיתי באימא שלי כדמות להערצה, לכן חשבתי שאם היא כועסת היא צודקת ושאני ילדה רעה.

בגדול, אמא שלי אישה מאוד עצבנית ושלא נעים כל כך להיות לידה בגלל האופי השטלתני ונוקשה שלה..
היא הייתה כועסת עליי ומענישה אותי. לכן הפסקתי לשתף אותה בדברים - אבל עדיין , לא היו בנינו סודות.

האמון בנינו מאוד נמוך, והתחלתי להסתיר ממנה דברים ולשקר לה. למה?
ובכן, היא מאוד הייתה פוגעת בי, לפעמים גם מרביצה ועצבנית כל כך כל פעם שהייתי עושה שטות מאוד קטנה (כמו לריב עם חברה ) . וכבר התחלתי לפחד מאמא שלי. זאתי שכל כך אהבתי והערצתי (עדיין, דרך אגב..) אבל אני ילדה רגישה, וזה מאוד פגע בי. לכן פשוט הפסקתי לשתף אותה ואם היא הייתה שואלת דברים שידעתי שאם אספר את האמת אחטוף, הייתי משקרת ובסוף נושאת בתוצאות. כך שמדד האמון ירד ל0. לאחרונה אני מנסה לבנות את האמון מחדש , וזה לא כל כך מצליח. כלומר אני כבר כמעט ולא משקרת, אבל אני כל כך מפחדת מאמא שלי, אבל מצד שני כל כך אוהבת ומעריצה אותה כי היא באמת בן אדם מדהים. אבל אני באמת כל כך סובלת לאחרונה מהאווירה הרעה בבית.

לאחרונה אני מרגישה כל כך אבודה ובאמת לא יודעת מה לעשות... הורי יותר עצבניים מהרגיל, ואני התחלתי להדרדר. השנה התחיל להיות לי מאוד קשה מבחינה לימודית.
הלימודים אף פעם לא באו לי בקלות תמיד הייתי צריכה לחרוש לכל בחינה הכי קטנה, ולשבת עם אמא שלי שעות על גבי שעות שתסביר לי - אבל בסופו של דבר הייתי מצליחה . (מוציאה בקלות 100).

אני ברמה הכי גבוה (רמה א) בכל המקצועות..
וזה אומר שאני מיועדת ל5 יחידות בהכל... והורי לא מוכנים אפילו לשמוע על אפשרות שראש הקבצה בגלל הקושי.

אבל אמא שלי באה כל כך עצבנית ( וגם מאוחר ..) בזמן האחרון שלא באלה לשבת איתי, ואני צריכה ללמוד לבד. (היא לא מרשה להביא לי מורה פרטית בטענה שזה סתם יקר ושאני ילדה חכמה ולא צריכה את זה..) אז לכל המבחנים בערך השנה - התכוננתי לבד. לא הלך כל כך נורא כמו שחשבתי , כלומר אני בממוצע של 94 ... אבל עדיין היו מבחנים שהוצאתי בהם למשל 75, והורי לא אהבו את זה. התחילו ממש להעניש אותי , ולכעוס עליי , ממש התאכזבו ממני. והאמון לא פרח כמו שתכננתי.

אני כבר כל כך מיואשת. אני באמת כל כך התאמצתי להרשים ולספק אותם ואני ממש ממש השקעתי ישבתי לבד כל מבחן שעות על גבי שעות (ויש לי קשב וריכוז ..) אבל לימודים לא באים לי בקלות . המצב של הורי רק מדרדר והם רק באים יותר עצבניים שכבר אני לא מוצאת איך ומתי לדבר איתם.. אין לי יותר מידי חברות ובטח לא כאלה שאני סומכת עליהם לשתף בכזה דבר. לכן אני פונה לask people.. (ששמעתי הרבה המלצות..)
כל יום שעובר אני מרגישה יותר מיואשת, וקצת קצת פגועה וכועסת כי אני כל כך התאמצתי להצליח ולהשקיע , והם רק רואים את התוצאות שקיבלתי ולא רואים את ההשקעה.
אני מתאמנת בTRX 3 פעמים בשבוע והם חושבים לבטל לי את זה...הם טוענים שלא מגיע לי אם הציונים שלי ..

אני ממש רוצה לקוות שזה יעבור כי בסך הכל זה רק תקופות ותקופות עוברות... אבל מתי זאת תעבור?
יש לכם עצות בשבילי?
אני מודה מראש לעוזרים⁦❤️⁩
תודה רבה שקראתם.