ההורים שלי לא סגורים על עצמם וזה הורס לי את החיים, תקין?

שלום אסקפיפול,
כפי שכתבתי בכותרת, ההורים שלי לא סגורים על עצמם ואני בחרדות בגלל זה כבר שנתיים.

מה שקרה בעצם זה שבכיתה ח עברנו בתחילת השנה לעיר חדשה לגמרי, מקום שונה לחלוטין מאיפה שגרנו בהתחלה.. אין בו יותר מדי דברים ואפילו קניון בנו בו רק שנה שעברה שיש בו בקושי כמה חנויות, זה מקום פתוח עם נוף יפה וטיפה "מדברי", הרבה יותר קר כאן מאשר בערים הצפופות ויש בו אוכלוסיה לא ענקית מדי אבל בכמות מסתדרת ולא כמו נגיד בתל אביב שנדחסים כמו סרדינים ברחובות.. בגלל שיש כאן גם רק תיכון אחד וחטיבה אחת, אז יוצא שכולם מכירים את כולם כמעט.
היה לי ממש רע איפה שגרנו, כל אחד לחוד בקבוצה הסגורה שלו, כל אחד שונה כל כך ותופסים מעצמם משהו, כל יום היה לי כאבי ראש בגלל החום ההזוי וכל יום היה לי חיסורים כי התנועה פשוט לא זזה והבית ספר היה בקצה השני של העיר.
אני לא אומרת שכל כך מושלם פה וכולם כל כך מגובשים ושטויות כאלה, אבל זאת מן תחושה כזאת.. כאילו מישהו באמת שם כאן על אנשים אחרים לעומת מה שהיה שם, ואני אומרת את זה למרות שאני דווקא ממש בודדה.
לעבור לכאן מן הסתם שהיה לי קשה ועוד יש לי חרדה חברתית ואני רגישה יתר על המידה, אז להתחיל לדבר עם אנשים שמעולם לא פגשתי היה מסובך בשבילי, ואז גם עברתי בריונות ממש קשה ממישהו שהחשבתי בן זוג לפני.
היה לי קשה והכל.. אבל אני באמת ממש אוהבת את המקום הזה ולא מאחלת לעצמי לעבור לשום מקום אחר כי טוב לי כאן.. גם בעיר הקודמת גרנו בדירה קטנה ממש וכאן זה בית הרבה יותר גדול ומרווח עם מרפסת וקומה שניה כי פשוט יותר זול כאן.
אני אוהבת את המזגי אוויר ולא רוצה לעבור לחנק הזה בין הבתים בכל הערים ההן.
ולטענת ההורים שלי - גם הם מאוד אוהבים את המקום הזה ולא רוצים לעבור, אבל אם יהיה ילד אז נצטרך לעבור כי לא יהיה מי שישמור עליו וסבתות שלי גרות בעיר הקודמת שלנו. אופציה שניה שבגללה נצטרך לעבור - קשה להחזיק שתי מכוניות בעיר הזאת כי היא מאוד רחוקה מהערים במרכז ושניהם עובדים בערים שונות שרחוקות מכאן.
עכשיו.. אני במסלול מסוים בתיכון, אם כבר התחלתי אותו אני לא מתכוונת להתחיל להשלים חומר של מגמה אחרת מתחילת השנה וגם המגמה שאני נמצאת בה צריכה לעזור לי בעתיד כי אני אולי אצא הנדסאית.
בנוסף לזה, יש לי חבר כבר שנה וחצי, קשר איתו מרחוק לא יחזיק מעמד להרבה זמן כי שנינו ממש צריכים קירבה וקשה לנו לא להפגש לתקופה ארוכה ובמגמה הזאת אנחנו מסיימים כל יום ב4 אז כמעט ויהיה בלתי אפשרי להפגש אם אגור במקום אחר.
אני לא רוצה להתחיל את החיים מחדש באותו המקום שאני כל כך שונאת כשיש לי כאן עיר עם אנשים שמבינים אותי לעומת כל התופסי תחת העירוניסטים.
אני לא סתם מתבכיינת, זה באמת מקום שטוב לי בו גם אם אהיה הכי לבד (והייתי לבד לגמרי לתקופה ועדיין העדפתי להיות כאן), ויהיה לי קשה לעזוב מקום שאני אוהבת ואנשים שטוב לי איתם..
זה תקין שהם לוקחים החלטות כאלה ולא מתחשבים כל כך בחיים שלי וחושבים שהם יכולים להעביר אותי ממקום למקום הלוך וחזור כאילו אני בובה?