האם חברות לחיים, זה בולשיט או אמת?

זה התחיל ממשהו שטותי,זה אפילו לא הייה ויכוח,
נעלבתי ממנה,אבל לא חשבתי שזה יגיע עד בלי קשר.
בהתחלה לא יזמתי קשר,כלומר לא התקשרתי ושלחתי הודעות במשך גג שבוע,והיא במקביל אותו דבר,רק אז אחרי זה היא התקשרה,באותו זמן הייתי ישנה,עניתי לה,דיברנו במשך 2 שניות,היא שאלה אותי אם אני ישנה לפי מה שזכור לי היא הבינה ואז ניתקנו את השיחה.
אחרי זה כמובן יזמתי שיחות והודעות,אבל הרגשתי שבהודעות היא עונה בדלאי,עונה לי אחרי יום,אולי היא עסוקה,אבל עדיין זה מביאה הרגשה של חוסר אכפתיות.
גם כמובן התקשרתי אליה,היא לא ענתה לי,לא חזרה אלי.
שלחתי לה שוב הודעה שאני מתקשרת אז תענה,היא כן הגיבה,אבל הכל היה בדלאי,אחרי יום.
אחרי כמה זמן היא שלחה הודעה,הגבתי לה ועניתי לה.ומאז היא לא יצרה קשר בעצמה באופן יזום.
לאחר כמה ימים רשמתי לה שיש לה את האפשרות ליצור קשר ואם לא גם זה יהיה מובן.(משהו בסגנון)
היא ענתה לזה,אבל זה לא היה משהו שולל או בעד,בקיצור לא משהו משמעותי,כלומר היא לא אמרה במילים אם היא מתכוונת לשמור קשר או לא.
בכל מקרה מאז לא היא יצרה קשר,ולא אני איתה.
כי אני הרגשתי והבנתי שאני נסיתי בכל זאת,ואני לא בעניין של לרדוף אחרי אנשים,מי שרוצה אז כן,מי שלא אז סבבה.
עכשיו ברקע הכללי זאת הייתה חברה לחיים,מודבר פה על חברות טובה,עם עומק,נאמנות,לא עוד סתם חברות.
לכן הדבר הלא מובן לי למה היא התנהגה ככה,כי זה אפילו לא היה ריב,לא ויכוח,לא דיאלוג,לא כלום,וגם שאמרתי לה שנעלבתי מאותו המשהו השטותי אפילו
לא היה ריב,וזה היה בדרך ראויה,ולא חשבתי שזה יגיע עד רמה כזאתי,ורק עשיתי את זה בשביל שתדע לפעם הבאה,זהו.
וגם אם קורה נגיד שאני כועסת עליך אנא עארף,אז למה את מוותרת ישר,לא נלחמת,מדובר פה בחברות, לא בשיחה של 2 שניות של מישהו שהכרת בסופר,
סבבה אז בפעם הראשונה התקשרת יצאת מדי חובה,אז לא היתה לנו שיחה להיט,אולי היתי נשמעת עיפה או יבשה,אנא עארף.
אבל בכל זאת אחרי זה התקשרתי מיוזמתי,ולא הראת ממש ענין או יצרת קשר כמו פעם (מן תדירות של שיחות כל יום,לכלום.)
אז גם שאחרי שעושים את הצעד הראשון בשבילך?!
זה לא מובן,הייתי חברת אמת,תמיד ידעתי להקשיב לך ,אז קורה משהו קטנטן אז מוותרים,לא מנסים,לא מתפשרים.
מה זה האגו? וגם אם במידה ונעלבת אז מה בגלל זה מוחקים הכל? אני לא נעלבתי ויזמתי בכל זאת?
מלא הייתי סתם חברה אבל לא,זאת הסיבה שלא חשבתי שזה גם יגיע לרמה כזאת,וזה אפילו לא היה ריב,לא משהו על עקרון,לא כלום,אז שוב גם אם נפגעים או כועסים צריך להתגבר כמו שאני עשיתי.
מה אני איזה זבל שמתי שצריך ומתי שלא זורקים אותו.
איך אפשר ככה לוותר על מישהו שאת יודעת שהוא חבר לחיים,והנתינה שלו הייתה כל כך גדולה בשבילך,נתינה של הקשבה רבה,של אכפתיות,של הבנה,של השקעה.
אז ככה מוותרים?בגלל מה,למה???
אלו כל השאלות שעולות לי,כמובן שאני לא יודעת את התשובה כי אני לא בקשר איתה.
עכשיו אני בן אדם שמאוד חשוב לו הכבוד העצמי שלו,
גם חשוב לי מאוד נאמנות,אני גם מוחקת בן אדם אם הוא בגד באמוני,אצלה אני רואה את זה כנטישה, בקיצור אני מאוד מאוד קיצונית בקטע הזה.
אבל עדיין יצא לי לתהות ולחשוב,והוא שאני מאמינה שאם אני אחייג לה,אז אולי המצב יפעל אחרת וישתנה.
השאלה האם זה מגיע לה,במיוחד שמה דגש על שקרה לי משהו אישי חמור והיא לא הייתה שם.
או לבחור בדרך הנאמנה של העצמי של הגבולות העצמי והכבוד העצמי?
אלו השאלות שלי,אשמח שתענו עליהם תשובות לפי חוות דעתן,מודה מראש לכל מי שענה!!!