מרגישה נטל בגלל לקויות למידה. איך להתמודד?

אני מרגישה נטל, אבל באמת שאין לי ברירה. מרגישה מתוסכלת כי אני לא כמו כולם, אני עם קשב וריכוז ולקויות למידה. אני בשנה א' באוניברסיטה נחשבת בפקולטה נחשבת (מעדיפה לא לציין כדי למנוע הטפות מוסר) וליטרלי קרעתי את התחת כדי להתקבל. אין לי טענות לגבי האוניברסיטה שמקבלת אותי יפה ונותנת לי הרבה התאמות לימודיות, אפילו יותר ממה שקיבלתי בתיכון, בשיעורים בכיתות קטנות המורים ממש מבינים ותומכים ועוזרים לי, הבעיה היא בהרצאות.
קשה לי לעקוב אחרי המרצה, לא מצליחה לרשום כלום נורמאלי, חצאי משפטים, אני איטית (כן אפילו במחשב) ובזמן שאני רושמת מה שהוא אומר הוא כבר עבר לנושא אחר. בתחילת שנה הייתי ליטרלי בוכה מייאוש למה אני לא מצליחה לעקוב המרצים אמרו תבקשי מסטודנטים שישלחו לך, שהם לא חוזרים פעמיים וזאת בעיה שלי. למזלי בהתאמות קיבלתי זכות לסטודנטית שתרשום בשבילי ותשלח לי את הקורסים. ולמזלי כמו משמיים, כאשר הודיעו לי את זה כמה ימים אחרי סטודנטית נחמדה ניגשה אליי ואמרה שהיא ראתה כמה קשה לי ושאני מיואשת ושהיא לוקחת על עצמה את התפקיד לעזור לי ושהיא תשלח לי כל יום את הקורסים ושאני יכולה לשבת לידה ולהשלים ממנה מהמחשב. הלכנו להתאמות ועשינו מעיין חוזה שהיא מתייחבת לשלוח לי תוך 38 שעות את הקורס של אותו היום. נקרא לה איקס.
הכל טוב ויפה, רציתי להתחבר לאיקס בתור חברה כי היא באמת נחמדה אבל לא כזה מסתדר, היא מזמינה אותי ללמוד איתה עם חברות שלה אבל אני מרגישה נטל ונדחפת. היא גם לא מתייחסת אליי, איתן היא צוחקת מדברת ואליי היא מדברת בטון נייטרלי. לאחרונה היא הכירה חברה חדשה, ערסית אנטיפטית אבל ממש, שכל הזמן נדבקת אלייה והן מסתובבות על היום ביחד. נקרא לה יאלה. בהתחלה יאלה הייתה בסדר איתי, והיא בעצמה הציעה להסתובב איתן וגם כשאיקס נתקלת בי במסדרון או בספרייה היא מציעה לי להתצטרף אליהן. אנחנו תמיד יושבות בשלישיה כשאיקס באמצע ואני כהרגלי מסתכלת מה היא רושמת כדי להשלים והיא גם שולחת לי את החומר. גם היינו מתכוננות בספרייה אחריי והיא הייתה לוקחת ממני מרקרים וזה והיינו עוזרות אחת לשנייה. ואז לפתע הגישה של יאלה ממש התהפכה עליי. בסוף ההרצאה כולם "בורחים" מהאמפתאטרון ואני קצת איטית לוקחת את הזמן (לא בכוונה) וזה התחיל מזה שיאלה דחפה אותי ואמרה באגרסיביות "תני לעבור! " ולמשל בהפסקה פספסתי משפט, איקס אמרה לי "אני משאירה לך את המחשב שלי שתשלימי אני הולכת לשתות קפה" והשאירה אותי עם יאלה לבד. יאלה התחילה ממש לחטוף לי את המחשב באגרסיביות ולהסתכל מה היא רשמה (כי היא באה באיחור) ואני אמרתי, ברוגע, "חכי אבל אני באמצע משהו " והיא התחילה לצרוח "תרגעי מה יש לך אני שמה באמצע! " ולא נתנה להסתכל ואז ממש לקראת סוף ההפסקה היא אמרה "קחי סיימתי את יכולה להסתכל עכשיו" ואני כולי בשוק ואז איקס חוזרת ויאלה רצה אלייה כמו חתול שרואה את הבעלים שלו חוזר הביתה. וזה רק מחמיר. בהרצאות לפתע זה לא נראה לה טוב בעין שאני כל הזמן מעתיקה מאיקס והיא זורקת לי עקיצות באמצע הרצאה כמו "מה את לא יודעת לכתוב", "תלמדי להסתדר לבד" "את מגזימה יאלה תפסיקי כל הזמן להסתכל לה במחשב" וזה שגם ככה מאוד קשה לי להתרכז ולעקוב! איקס לא אומרת כלום, רק ממשיכה לרשום, וזה עוד שיאלה הזאת מסתכלת לה רצוף במחשב ואומרת לה "תתקני את זה" וזה והיא בעצמה לא רושמת ועוד מטיפה לי מוסר. איקס לא אומרת לה כלום! באמצע הרצאה אני מבינה אבל אחרי השתיים הולכות ביחד בלי לומר לי אפילו ביי. זה ממש מעליב. ושמתי לב שאיקס הפסיקה לשלוח לי את הקורסים אני צריכה לבקש ממנה ולמשל אמרתי לה פעם אחת שלא קיבלתי קורס אחד ןהיא אמרה לי קצת בעצבים "זה כי לא באתי! ". אני מרגישה ממש נטל, תאמינו לי שאני באמת רוצה להסתדר לבד אבל אני לא מסוגלת עם המגבלה שלי. במקום להבין הסתומה הזאת יאלה לא מפסיקה לרדת עליי ולזרוק עקיצות, והיא לא היחידה, אף אחד לא מגלה כמעט אמפתיה כלפיי ולמשל מישהי אמרה "רק שלא תשב לידי" והם מקטינים את הכתב בכוונה כדי שלא אראה. נמאס לי זה ממש לא אשמתי שקשה לי ושאני עם דיסלקציה ולקויות למידה! אני מתפקדת כרגיל, יש לי חבר, יש לי חברות מחוץ ללימודים שאני נפגשת איתו אני עובדת אוהבת לבשל לצייר לאפות ... הייתי בכיתה מדעית... אני רגילה כמו כולם רק שאני דיסלקצית שלא מצליחה לעקוב בהרצאה ושמאוד קשה לה להבין ככה.
למה אנשים כאלו רעים!