לאחר המשבר נהייתי דיכאונית ומפחדת להישאר ככה לכל החיים. איך להתמודד?

אני בשנות ה- 30 לחיי ורק לפני שנה וחצי התחלתי באמת לטפל בעצמי לאחר שעברתי משבר בריאותי/תעסוקתי/נפשי וכלכלי ותאמת זה לא קל. אפילו להעלות את 2 הפסקאות האלו גרם לי לבכות, כל המקלדת רטובה( מזל שכרגע אני לבד ) לכן החלטתי לקחת מחדש ציפרלקס , אני מרגישה שאי נטילת הציפרלקס נגרמה בעקבות כך שחשבתי שאני כבר חזקה, אבל מסתבר שאני לא. בהתחלה זה עוזר ואז לאחר כמה חודשיים טובים שאני מרגישה שאני חזקה שוב, אני מוותרת על לקיחת התרופה ואז אני רואה שיש רגרסיה, ושוב ירידה במצב הרוח הנפשי וחזרה למחשבות על המשבר הראשוני שציינתי, שאי אפשר לעלות מעלה ושאני שוב בתחתית.
אחרי שכבר חשבתי שהגעתי לתחתית עדיין מרגישה שיש לי הרבה על הלב, אני נזכרת באירועים מהעבר ואני כועסת, מרגישה שאני במעין לופ של חצי הכרה במה שקרה, האשמה עצמית, ובמקביל מצב נפשי שגורם באופן תמידי למריבות עם הסובבים אותי וזה מקשה עלי מאוד. אני מרגישה שאני מוציאה את כעסי על ההורים, ההורים שלא ידעו שעברתי תקיפה מינית מקרוב משפחה שהייתי צעירה, תקיפה שבהחלט השפיעה עלי עד היום במציאת קשר והבנה של מהי קירבה, הורים שלא טיפלו בי רפואית, הורים שתמיד היו בלחץ כלכלי והעבירו זאת לי, הורים שידעו שאחי הגדול תמיד מכה אותי כשהיינו צעירים אבל לא עשו כלום, הורים שלא הגנו עלי מפני קללות והטרדות מיניות בגיל 6-12 מילים כמו קוקסי, הורים שלא מבינים שנולדתי במגדר הלא נכון, הורים שלא ידעו שהייתי נערת ליווי ועסקתי בזנות שהייתי סטודנטית, הורים שאם היה להם כסף או סדר עדיפויות נכון, היו בטח עוזרים.
ואני כועסת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מתגוננת תמיד, לא מאמינה לאנשים, מאוד חשדנית, עוקצנית, ביקורתית ואני יודעת שזו לא דרך לחיות.זה לא בריא, בעבר לא הייתי כזו למרות מה שציינתי לעיל ופתאום מאז המשבר, אני במעין לופ אני רוצה להתנתק מהמחשבות הללו, רוצה לשחרר רוצה להבין שניתן להתמודד כדי שאוכל לצאת מחוזקת בריאה נפשית מהצלקות בחיי במקום לשקוע ברחמים עצמאיים ודיכאון, אני פייטרית לא מוכנה להיות חלשה. לא אתן לעולם הזה לנצח אותי! היו לי, ועדיין יש לי חלומות, חלומות להתפתח לגדול, להיות מישהי בעולם הזה, לא להמציא תרופה לסרטן או משהו כזה, אלא פשוט לחיות חיים מלאים מבחינה נפשית בריאותית וכלכלית ויותר מכך לחלוק זאת עם הקרובים והיקרים לי.