מרגישה מבוזבזת לכל הנוגע לשירות הצבאי - שוקלת לצאת

היי לכולם,
התגייסתי באוגוסט 18, נשארו לי עוד שנה ו3 בערך לשירות הצבאי שלי. עכשיו אני אסביר לכם,
אני בחיים שלי לא הרגשתי כל כך מבוזבזת, אני ממש רציתי להתגייס כי כל מי שמתגייס אומר שזאת חוויה וזה משהו שאי אפשר לפספס בחיים וזה תרומה למדינה וכל הדברים האלה שאומרים לכל המלשבים כדי לעודד גיוס.
התחלתי טירונות, קורס סיימתי בהצטיינות ואז הגעתי לסדיר, ושם קיבלתי בום לפנים.
אני כבר מעל חצי שנה בסדיר שלי, אף אחד לא דואג לחפוף אותי וללמד אותי את התפקיד שלי כמו שאני אמורה לעשות אותו, לא משנה כמה אני מתחננת וכמה אני מבקשת. אפילו ביקשתי כבר לעבור תפקיד, מרגישה שלא מתייחסים אלי ברצינות, וגם אז אמרו לי ש״הם לא יכולים לוותר עליי, שאני המולטי-טאלנט״ שלהם, ועל מה הם מדברים? אם אני לא נמצאת בבסיס לא ירגישו אפילו בחסרוני מכמה שאני לא חשובה ולא יעילה.
לא מוכנים להקשיב לי לא מוכנים ללמד אותי ואני מרגישה פשוט בדיחה.
עזבו את שאר היחס של הצבא שמתייחס לחיילים כאילו הם פח, שאם אני חולה אני צריכה להתחנן שמישהו יתייחס אלי ברצינות או שעל כל טעות קטנה אני יכולה לעלות משפט או לקבל עונשים כאילו אני בכלא או משהו, לרגע שוכחים שאנחנו אנשים ויש חיים מאחורי המסגרת הצבאית הזאת.
אבל זה לא מה שאני באה לומר,
התגייסתי לצבא באמת מרצון ולא רק כי זאת חובה, ועכשיו אני מרגישה פשוט כלואה, שזה הדבר הכי גרוע שעשיתי לעצמי, שאני לא ממצה את עצמי ואני מבוזבזת לגמרי בזמן שיכולתי עכשיו כבר להתחיל ללמוד ולהתחיל לחיות את החיים שלי.
אני מרגישה שזה עוצר אותי וזה מכניס אותי לדיכאון ואני כל היום חושבת על זה וזה משפיע עליי ממש לרעה.
אני כמובן מנסה למצות כל יום ולעשות את המיטב שאני יכולה, אני גם עושה יומיות כי אני חייבת לעבוד כדי לעזור בבית, ובצוות שלי כבר כמעט כולם השתחררו ולא מביאים חיילים חדשים, נשארה רק אחת והיא עוד חודש גם משתחררת ואז הם מצפים שהכל יפול עליי ואני אצטרך לעשות הכל לבד (ואז בכללי אני גם אשאר לבד ולא יהיה לי גם עם מי להיות) ואז באמת אהיה ה״מולטי-טאלנט״ שהם רצו שאהיה, שאני אפילו לא יודעת מה לעשות ופשוט כבר נמאס לי. מודה שפשוט נמאס לי, אני כבר שונאת ללבוש את המדים האלה כל יום, אני לא מרגישה איתם גאווה, אני מרגישה סבל ושנאה אפילו.

אני מרגישה שאני אכעס על עצמי אם אני כביכול אצא מהצבא שכאילו ״וויתרתי לעצמי״ אבל מצד שני אני כבר מרגישה שזאת האופציה היחידה שנשארה לי כבר עם כל מה שקורה.
מה אתם אומרים?
סליחה על החפירה,
אשמח ממש לעזרה כי אני כבר לא יודעת מה לעשות.
אני בן אדם מצטיין שלא מוותר אף פעם ותמיד שואפת להכי גבוה שיש, ואני מפחדת שאם אני אצא זה ידפוק אותי בעתיד. מה לעשות?