האם היא רעילה לי? אני מרגישה אנוכית

החברה הכי טובה שלי מאוד, מאוד חשובה לי. אני אוהבת אותה מאוד- מאוד ואני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיה. בשנה האחרונה היא נכנסה לדיכאון קשה, ואני מנסה לעשות כל כך הרבה כדי לעזור לה אבל כלום לא עוזר כי אין לי את הידע והכלים לעזור לה. ויום אחד (לפני חודשיים בערך) היא ביקשה ממני ללכת איתה לנמל תל אביב. אמרתי שאני אבוא כי לא רציתי שהיא תעלב אבל בו זמנית די לא רציתי כי הייתי שם יום לפני, וגם כי כשאנחנו ביחד כשהיא במצב הזה היא יכולה להתחיל לכעוס עליי ולצעוק עליי בלי שום סיבה רק בגלל שהיא לא מרגישה טוב, ולכן לא רציתי שנגיע למצב הזה במקום רחוק מהבית. אז בבוקר ביטלתי איתה למרות שהיה לי קשה, כי הרגשתי שהמצב מסוכן. היא ממש ממש כעסה וקיללה אותי ואז באותו היום בערב היא כתבה לי בהודעה שהיא ניסתה לקחת כדורים אבל היא פחדה אז היא לא עשתה את זה. אבל באותה ההודעה, היא אמרה שזה היה בגלל שלא הלכתי איתה לנמל, ושזה היה בגללי. לא יכולתי לשאת את המחשבה הזאת, דהיא כמעט מתה בגלל משהו שאני עשיתי, ונכנסתי להתקף חרדה הכי נוראי שהיה לי אי פעם, ולא יכלתי להפסיק לבכות ולכאוב, וההרגשה הייתה מזעזעת, הייתי מוכרחה לקחת כדור הרגעה כדי להצליח להירדם. זה היה הדבר הכי נוראי שקרה לי אי פעם. האשמתי את עצמי כי היא האשימה אותי, כי לא הלכתי איתה למקום שהיא רצתה ללכת. למחרת, אבא שלי ניגש אליי בבוקר ואמר לי שלדעתו, מה שהיא עשתה היה לא בסדר. לא חשבתי על זה בכלל עד אז ופתאום קלטתי שזאת הייתה סחיטה רגשית מהנוראיות שאפשר.
היום, אחרי חודשיים, היא בטיפולים ועל תרופות הרבה יותר טובות, והיא מרגישה לי הרבה יותר טוב!! היא לא כועסת בלי סיבה, היא מחייכת המון, ואני מרגישה שהיא כמו פעם. כיף לי איתה ואני אוהבת אותה מאוד.
אבל לפני שבועיים הייתי חייבת לבטל איתה שוב כי הייתה לי מתכונת בתנך יום למחרת וההורים שלי לא הסכימו לי ללכת, והיא הגיבה בלהזכיר את המקרה ולהגיד ״שוב כל מה שאני מתכננת מתפרק לי ונהרס כמו אז״ וחטפתי עוד התקף חרדה, רק מהעובדה שהיא הזכירה את המקרה, וזה היה באמצע שיעור שהיה פשוט מזעזע.
אז אני אוהבת אותה מאוד מאוד מאוד אבל היא גורמת לי להרגיש רע כמה פעמים והיועצת של התיכון אמרה שלדעתה כדאי לי לתרחק. אבל אני רוצה וחייבת להיות שם בשבילה ואני לא רוצה לשים את עצמי קודם, ואני פשוט כל כך, כל כ ך אוהבת אותה. קשה. מה לעשות?