בת 23 לא היה לי חבר ולא שכבתי מעולם... מפחדת שאין לי מזל. מה לעשות?

היי,
שמי ליהיא אני בת 23 ובקרוב בת 24 ( פחות מחודשיים)
אני מאז ומתמיד הייתי ילדה חברותית שיש לה מעט חוסר בטחון. זה בעיקר התבטא בחברויות כי שם תמיד נתתי מעצמי והרגשתי שלא מקבלת חזרה- בין אם זה שחברות לא שם בשבילי כשצריך, כשצריכה אותן.
או חברות ילדות מהשכונה שהתנתקו בטענה שיש מישהי משם שחושבת שאני מהווה עליה איום וסילקו מהחבורה.
אין לי את החברות שהיו אז והרבה פעמים התאכזבתי מאנשים וזה נותן לי סיבה מצוינת לכעוס על עצמי והבטחון העצמי לא עולה אלא רק יורד- כשאני פוגשת אנשים חדשים דבר ראשון אני אומרת נו מה הוא חושב עלי, מה רואים בי שאנשים מתרחקים? זה מעציב אותי מאוד.
הסיבה שאני כותבת את זה היא שמעולם לא היה לי חבר, לאחי הגדול ול2 האחיות שלי יש חבר ולי מעולם לא היה. אפילו לא אחד
כשהייתי קטנה הייתי ביישנית, גם בתיכון, לא עניין אותי בכלל- הייתי רק בעמדה של לפרגן לחברות כי להן היה וגם ורק בעמדה של להגיד להן תמיד מילות עידוד ולפרגן להן וכמובן לא העלתי על דעתי שהן יפרגנו בשבילי כי הן היו יותר אחת עם השנייה.
התחלתי לצאת לפני 3.5 שנים- דייט ראשון גיל 20, כמעט לפני גיל 21-
פעם ראשונה שיצאתי עם גבר למקום מסוים וזה היה דרך מסעדה בר שעבדתי בה ביקשתי מחברה לשדך.
היום, יצאתי עם 4 בחורים בחיי- כולם רציתי מאוד. אפשר להגיש שלא יצאתי מעולם עם בחור שלא רציתי אבל אמרתי משעמם או יאלה נו אתן צ’אנס להכיר
מבחינתי אם הוא לא מושך אותי מבחינת מראה, ורם לא בדיבור אז אני שוללת. אשמח לדעתכם.
יש הרבה שיגידו, מעפנה בגלל זה את לבד- אבל איך אפשר להמשך לבחור ( או לבחורה- במקרה שלכם) שלא עושים לכם את זה? כמובן שאם הנסיבות היו מפגישות אותי עם בחור חמוד שהאופי עובד אז בסדר אבל סתם ככה אני ממש מתקשה לצאת עם כל אחד. הבחורים שיצאתי איתם היו בעקבות זה שאני עשיתי צעד ואף פעם זה לא קרה לי , ולא דפק לי על הדלת. אני לפעמים מוצאת את עצמי אומרת ״ ראבק״ אולי אין לי מזל? לא הגיוני שלבנות בנות 17-18-19 יש חבר כי הי נפגשנו בדרך כזו או אחרת; לחברות שלי יש, לכולם יש ולי אין.
אני גם בתולה, לא הסכמתי לשכב עם בחור סתם ככה במסיבה כמו שפעם הציעו לי.. והמשפחה מציקה לי עם זה שאני לסבית וגם שכנות שלי שהן חברות
של אחותי. אומרים לי לצאת מהארון, אומרים לי להירשם לתוכנית שידוך כי זה לא הגיוני
של ילדה בת 23 אין חבר. אני מתייבשת ולפעמים בא לי להיעלם מהעולם.. איך זה הגיוני שאין לי מישהו?
לפעמים בקטע פסיכי אני חושבת שיש עלי קללה או משהו כזה.
הרי מי מבטיח שבעתיד יהיה? מי מבטיח שכן ? אף אחד .. אולי יש אנשים שנשארים לבד מסיבה מסוימת ואף פעם לא מוצאים את האדם שלהם. או שהם מתפשרים.
יש מצב שפגשתם פעם מישהו שממש רציתם והוא רצה אתכם בחזרה והייתם ביחד? כי לי לא יצא לחוות את זה.
פעם מישהי אמרה לי בחצי צחוק: שאם היתה במצב שלי היתה מתה ודואגת להיעלם מהעולם. אני מפחדת מאוד.
מחמיאים לי שאני יפה וגבוה וצריכה לדגמן , אבל יש לי גם חוסר בטחון עצום עם הנושא של בנים( כשרואים אותי לא שמים לב כי אני חברותית מאוד)
פשוט דואגת מאוד מהמשך העתיד שלי
אני לא התחלתי תואר עדין וחשוב לי שהבחור יהיה אינטיליגנט, שימשיך אותי מבחינת מראה- כי זה חשוב שתיהיה משיכה, ושיהיה אחלה באופי. האם זה יותר מידי לבקש? יש לי חברות שאומרות שזו רשימה מוגזמת ויופי לא חשוב כי מתאהבים בבן אדם.
לי קשה לחשוב שאני אצא עם מישהו שלא מושל אותי וזה בכוח
בקיצור, ממש אשמח לדעתכם . מרגישה שאין לי מזל כדי להכיר מישהו... אפילו פעם שלחו אותי לרב.
ליהיא.