מתוסכלת מחבר שלי ומההתנהגות המזלזלת שלו למצב שלנו, האם אני מגזימה?

היי, יש לי חבר כבר כמעט שנתיים והוא בן כמעט 19 (בצבא), אני מבינה שהמון מכם יגידו שזה לא ענייני אבל אני מבקשת שתנסו להבין את הצד שלי ושהכל מתוך דאגה. לחבר שלי, מאז ומתמיד לא היו מעצורים בכל הנוגע בכסף, גם לא דברים בסיסיים (למשל לקנות מים בקיוסק מתחת לבית ב10 שקלים כשאתה בדיוק עולה הביתה ויש שם המון מים מינרליים קרים אז בשביל מה? וזו דוגמה שולית שמדובר בה על כסף קטן אבל רק שתבינו את העיקרון) בהתחלה של הקשר פחות הרגשתי את זה וכמובן שהוא גם לא הראה לי את המחסור (מחסור בכסף נזיל לנער כמובן, שנינו גרים בתל אביב למשפחות אמידות מאוד) , בחיים לא היו לו הרגלי עבודה!! הוא נכנס לעבודה ומנסה רק להתחמק ממנה ולא מחזיק יותר משבועיים, גם אם זו עבודה ממש אבל ממש קלה. בחצי שנה האחרונה, אולי קצת יותר אפילו, זה הגיע למצב שהוא במינוסים של אלפים בבנק ולמרות שאין לו בעיה להיכנס יותר ויותר למינוס, ולמרות שהוא מעולם לא אמר לי לא על לצאת לאנשהו שרציתי, אני כבר לא רוצה לצאת איתו למקומות כי אני מרגישה שאני מעודדת את הוצאת הכספים הבלתי פוסקת שלו, אם זה לאכול כל יום בחוץ, ללכת רק באוטו לצבא (זה עוד מובן) ולשלם כל יום 30/40 שח חניון ועוד המון דברים.. זה הגיע למצב שכל דבר שקשור לכסף שלו מכניס לי לחץ וסטרס מתוך הדאגה אליו ולו, בכלל לא אכפת מהמצב, אומר פעם בחודש שימצא עבודה ולא עושה את זה. בסוף נוצר מצב שכל פעם שהוא הולך עם חברים אני צריכה להטיף ולהסביר לו למה לא כדאי לו להוציא כסף (כי אין לו כסף להוציא) ואז זה מתפתח לריב ו״את לא אמא שלי״ ועוד.. ואז אני גם לא יוצאת איתו כי אני רואה שהוא הוציא כבר x כסף היום על אוכל... עם חברים... זה באמת עושה לי רע לראות את ההזנחה הזו, וזה גם לא נעים שיוצאים מצבים שאנחנו רוצים לשבת במסעדה או אפילו לאכול סתם בדוכן ושאני צריכה להרגיש רע ממש אם הוא משלם עליי (דבר שאני לא מאפשרת הרבה כי לא נעים לי בגלל המצב) זה אפילו קצת מוריד לי ממנו, ואפילו מעליב. ואז גם לא כיף לי לשלם עליו כי אני מרגישה שהוא לא דואג לעצמו אז למה שאדאג לו ? (אנחנו ממש לא מתחשבנים על כסף או משהו), ושגם לא תבינו לא נכון, אבא שלו נותן לו כסף והרבה, וסוגר לו מינוסים אבל בגלל שההוצאה כל כך גדולה זה מספיק לסגור את המינוס וזהו! שורה תחתונה: דבר ראשון ; מי צודק? אני? שאני מטיפה לו ומסיבה מוצדקת מאוד למקות שזה לא תפקידי (חשוב לציין שהקשר שלנו עמוק ופתוח ומדברים על הכל ככה שזה לא מוזר שאני מעירה על זה והוא מודע למצב גם פשוט לא עושה עם זה כלום) או הוא- ושיעשה מה שבא לו, פשוט לא נראה לי הגיוני שאני ילדה בת 17 יכולה להכניס לפחות 1000 שח בחודש מחמש משמרות קצרות (זה לא תופס הרבה זמן והוא בצבא יומיות חוזר הכי מאוחר בצהריים) והוא כמו עצלן רק יושב בבית או קובע עם חברים או קובע עם חברים בחוץ. מה לעשות איתו????????